מַר מָתוֹק חָבִיב

 

נוֹבֶלָה

 

ד"ר מוּנִיר              

 

 מוּסָא

 

(סיפור זה זכה בפרס הראשון במגזר הערבי בישראל)

 

כל הזכויות שמורות

 

   

 

מה שנאמר על הסיפור והפרס, ומה שנכתב בעיתונות ובירחונים

חלק ממה שכתבה העיתונאית ענת יתח בעיתון "כל הצפון"   

תושב אבוסנאן מוניר מוסא הוא הזוכה היחיד מהמגזר הערבי באחד מחמשים מהמקומות הראשונים בתחרות סיפורים שקיים מפעל הפיס במסגרת פרויקט לעידוד כתיבה יוצרת. בתחרות השתתפו כ 1400 מתחרים מכל רחבי הארץ. התחרות הייתה יישובית, בצפון זכו תשעה יוצרים. סיפורו "מר מתוק חביב" מתאר את המרדף אחר הזכייה הגדולה

"הפרס וההכרה יקרים בעיני מפז" .

מתוך מה שפורסם בעיתון "פנוראמה" (היוצא לאור בשפה הערבית במשולש).

"מועצת מפעל הפיס לתרבות ואומנות ארגנה במתנ"ס אבו סנאן טקס חלוקת פרסים לזוכים בתחרות "כתוב" במסגרת הסיפור אשר כללה 1391 סיפורים לסופרים מרחבי הארץ. וזכה בפרס הראשון הסופר מוניר מוסא מהכפר אבו סנאן".

 

מתוך מה שפורסם בירחון "תריפזיון" היוצא לאור בחיפה  בשפה הערבית

"בטקס שנערך במתנ"ס אבו סנאן חילקה הסופרת נועה ברקת את הפרסים על הזוכים בתחרות "כתוב" במסגרת הסיפור אשר ארגנה מועצת התרבות במפעל הפיס ובפרס הראשון זכה הסופר מוניר מוסא מאבו סנאן"  

 

 

בעיתון "צפון אחד", העיתונאי ג'אקי ח'ורי כתב "סיפורו של מוניר מוסא מהכפר אבו סנאן "מר מתוק חביב" זכה במקום הראשון מבין מאות סיפורים שהוגשו לתחרות".  

 

מדברי השופט המקומי החוקר בספרות העברית המורה בבתי ספר תיכוניים חוסין סעיד – אבו סנאן

"הנובלה, מר מתוק חביב, סיפור נפלא, יש בו קטעי שירה אשר מעידים על יכולת יצירה והם קשורים בעלילה וצורה יפה אשר מחזקת אותה. לא מצאתי שגיאות, הפקתי תועלת!

 

מדברי מוטי קריסטל נציג מפעל הפיס:

בטקס חלוקת בפרסים במתנ"ס אבו סנאן.

"אני למדתי הרבה מלים חדשות כשקראתי כמה רומנים וסיפורים אשר הוגשו לתחרות ואני גאה בזה"

 

מדברי הסופרת נועה ברקת אשר חלקה את הפרסים:

בטקס שנערך במתנ"ס אבו סנאן

"על המקום הראשון לא התווכחנו, אבל התלבטנו על המקום השני והשלישי"

 

נוֹבֶלָה

אַשְׁרֵינִי אֲנִי הַדַּל, הֱיוֹת וַאֲנִי יָתוֹם

בֶּן הָאִכָּרִים, בֶּעָתִיד אֶחְלֹם

מַהוּ הַזָּהָב מַהוּ הַיַּהֲלוֹם!

שֶׁלִּי כָּל הַיְּקוּם

רוֹדֵף אֶת הַשָּׁלוֹם

 

זֶהוּ אַחַד הַשִּׁירִים שֶׁהָיָה שָׁר אוֹתוֹ עִם לַחַן עָצוּב, מַר מָתוֹק חָבִיב. אֲנִי שָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר עַכּוֹ, כְּשֶׁהָיִיתִי יַלְדָּה נוֹסַעַת עִם אִמִּי אֶל הָעִיר, לָרֹב בִּימֵי שִׁשִּׁי וְרִאשׁוֹן וּבְחַגִּים. הָיִינוּ עוֹזְבִים אֶת הַכְּפָר בַּבֹּקֶר וְנוֹסְעִים בְּאוֹטוֹבּוּס, כְּדֵי לְטַיֵּל בָּעִיר וְלִקְנוֹת בְּגָדִים וּמַתָּנוֹת וַחֲפָצִים אֲחֵרִים. הָעִיר שֶׁכָּל הַזְּמַן הָיְתָה אֲהוּבָה עָלַי הִיא עַכּוֹ וְלִפְעָמִים הָיִיתִי נוֹסַעַת לְנַהֲרִיָּה עִם אָבִי לְבֵית הַחוֹלִים וְגַם לְטַיֵּל. נִמְשַׁכְתִּי לָעִיר הַיָּפָה, הַנְּקִיָּה, וַאֲהַבְתִּיהָ לֹא פָּחוֹת מֵעַכּוֹ . הַשִּׁיר שֶׁל מַר מָתוֹק חָבִיב לֹא פָּרַח מִזִּכְרוֹנִי, וַאֲנִי זוֹכֶרֶת גַּם שִׁירִים אֲחֵרִים.

גָּדַלְתִּי תַּחַת שְׁמֵי כְּפָרִי הַצְּהֻבִּים נַגְ'מַת אַסֻּבְּח "אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר", הַכְּפָר אֲשֶׁר מִשְׂתָּרֵעַ עַל הַר קָטָן בֵּין הַשִּׂיחִים וַעֲצֵי הַזֵּיתִים, וְהַיָּם נִרְאֶה בְּנוֹפוֹ הַמַּקְסִים. עֲצֵי הַזֵּיתִים הַיְּרֻקִּים אֲהוּבִים עָלַי וְהַיּוֹנִים שֶׁעַל עַנְפֵיהֶם. אָהַבְתִּי אֶת הַטֶּבַע וְאֶת הַחַיִּים. הַסֵּפֶר הָיָה כָּל הַזְּמַן חֲבֵרִי הַנֶּאֱמָן, וְגַם הֶחָלִיל הָיָה מְלַוֶּה אוֹתִי: נִגַּנְתִּי בּוֹ לַחַן עָצוּב, וְהוּא חָבִיב עָלַי. אֶת מְקוֹם הֻלַּדְתִּי אָהַבְתִּי, אֶת אֲוִירוֹ, אֶת שְׁמֵימָיו הַכְּחֻלִּים, וְגַם אֶת הַיָּם הַכָּחֹל שֶׁאֲנִי רוֹאָה  מֵחַלּוֹן חַדְרֵי. הוּא רָחוֹק, אֲבָל נִרְאֶה לִי קָרוֹב כְּשֶׁאֲנִי מִתְבּוֹנֶנֶת בְּיָפְיוֹ וּמְעַיֶּנֶת בַּחֲלוֹמוֹתַי הַנִּשְׂגָּבִים. לֹא חָדַלְתִּי מִלְּהִסְתַּכֵּל קָדִימָה כָּל חַיַּי וּבְאוֹפְּטִימִיּוּת. אֲנִי הַקְּטַנָּה שֶׁהָיִיתִי, וּכְהֶרֶף עַיֵּן אֲנִי הַיּוֹם בַּחוּרָה מְלֻמֶּדֶת וּמַשְׂכִּילָה. עָבַרְתִּי יָמִים לֹא קַלִּים עַד שֶׁהִגַּעְתִּי לְמַעֲמָד מְכֻבָּד בַּחֶבְרָה. אֲנִי בַּת הַשִּׁכְבָה הַמְּמֻצַּעַת, אֲפִלּוּ הָעֲנִיָּה, וְאָהַבְתִּי אֶת כָּל הָעוֹלָם.

וָאֶגְדַּל עִם הַשָּׁנִים, וָאֶעֱזֹר לַהוֹרִים בַּעֲבוֹדַת הָאֲדָמָה תּוֹךְ כְּדֵי לְמִידָה. הָיִיתִי נוֹסַעַת עִם אִמִּי לָעִיר. הָיִיתִי פּוֹגֶשֶׁת אֶת מַר מָתוֹק חָבִיב בִּרְחוֹבוֹתֶיהָ. פַּעַם הִסְתַּכֵּל לִי בָּעֵינַיִם וְצָחַק צְחוֹק גָּנוּב, וְעָבַר לְיַד תַּחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס מְמַהֵר. הִסְתַּכַּלְתִּי אָחוֹרָה וְרָאִיתִי אוֹתוֹ רָץ, בְּיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית שַׂקִּית יָפָה וְעָלֶיהָ צְבָעִים וְצִפּוֹרִים, וּבַכָּתֵף הַיְּמָנִית אַרְנָק שָׁחֹר, וְהוּא שָׁר:

אֲנִי מַר מָתוֹק

כֹּחִי לֹא יֶאֱזַל

חֲלוֹמוֹתַי הוֹלְכִים רָחוֹק

אֲהוּבָתִי בַּת הַמַּזָּל!

אֲנִי חוֹשֵׁב עָמֹק

מִפִּי שׁוֹתֶה הַגּוֹזָל!

 

הַדְּמוּת הַזּוֹ נִשְׁאֲרָה בְּדִמְיוֹנִי, מִפְּנֵי שֶׁהִיא דְּמוּת מְיֻחֶדֶת, וְדוֹמָה לַדְּמֻיּוֹת בְּסִפּוּרֵי הַסּוֹפֵר גּוֺֹגוֹל וְהַסּוֹפֵר אַטַּיִיב סָאלֶח .

וָאֶשְׁאַל אֶת אִמִּי רוֹזָאלִין פַּעַם: מִי זֶה מַר מָתוֹק וּמֵאֵיפֹה הוּא?

וַתָּשֶׁב אִמִּי וַתֹּאמֶר לִי: לֹא יוֹדַעַת, אֲבָל אֲנִי רָאִיתִי אוֹתוֹ בְּתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס בַּכְּפָר,  בִּלְבוּשׁ מוֹדֶרְנִי.

וָאֹמַר: הָרַב .. הַכֹּמֶר.. הַזֶּה , גָּר בַּכְּפָר?

וְַתֹּאמֶר אִמִּי: לָמָּה לֹא, כָּל אֶחָד מֻתָּר לוֹ לָגוּר אֵיפֹה שֶׁהוּא רוֹצֶה. אֲבָל אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁהוּא אֵינוֹ רַב.

וָאֹמַר לְאִמִּי: תִּסְתַּכְּלִי עָלָיו, הוּא לָבוּשׁ כְּמוֹ רַב וּבַעַל זָקָן כָּזֶה לֹא תִּמְצְאִי  אֶלָּא בָּעִיר.

וַתֹּאמֶר אִמִּי: אֲנִי לֹא חוֹשֶׁבֶת.

וָאֹמַר לָהּ: פַּעַם רָאִיתִי אוֹתוֹ יוֹצֵא מִבֵּית תְּפִלָּה בָּעִיר.

וַתֹּאמֶר אִמִּי: כֵּן, אוּלַי יֵשׁ אָדָם שֶׁדּוֹמֶה לְמַר מָתוֹק חָבִיב. אוּלַי כַּפְרִי מִתְפַּלֵּל לִפְעָמִים בְּבֵית תְּפִלָּה בָּעִיר, לָמָּה לֹא! הַדָּת לָאֱלֹהִים. וָאֶשְׁתֹּק כִּי לֹא יָדַעְתִּי לְמַה הִתְכַּוְּנָה אִמִּי.

וָאֹמַר לָהּ: הִנֵּה אוֹטוֹבּוּס.

וַתֹּאמֶר בְּנִימַת חִבָּה: כֵּן אֲהוּבָתִי ג'וּמָאנָה, בּוֹאִי נְמַהֵר. וַנָּרָץ אֶל הַתַּחֲנָה אַחֲרֵי יוֹם שֶׁל טִיּוּלִים, וַתִּפֹּל מִמֶּנִּי הַחֲלִיפָה וְלֹא הִרְגַּשְׁתִּי. אַחֲרֵי שֶׁהִגַּעְנוּ לַתַּחֲנָה נִזְכַּרְתִּי וּבָכִיתִי.

וַתִּשְׁאֵל אִמִּי: לָמָּה הַבֶּכִי הַזֶּה?

וָאֹמַר לָהּ: חֲלִיפָתִי! אֵיפֹה הִיא אִמָּא?

וַתֹּאמֶר אִמִּי: אַל תִּבְכִּי בִּתִּי, בּוֹאִי נַחְזֹר קְצָת אָחוֹרָה. חָזַרְנוּ אֲנִי וְאִמִּי אָחוֹרָה, הָיִיתִי מְבֻלְבֶּלֶת וְנִפְחֶדֶת, אֲבָל כֻּלִּי תִּקְוָה כִּי נִמְצָא אֶת הַחֲלִיפָה.

הֻפְתַּעְתִּי כְּשֶׁרָאִיתִי אֶת מַר מָתוֹק חָבִיב עוֹמֵד לְיַד הַחֲלִיפָה, מְחַיֵּךְ וְשׁוֹאֵל: לְמִי הַחֲלִיפָה הַזֹּאת? יְלָדִים שׁוֹבָבִים שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִים בַּתַּחֲנָה מַרְעִישִׁים וְצוֹרְחִים כְּלַפֵּי מַר מָתוֹק וְאוֹמְרִים:

אֵיךְ מַרְגִּישׁ

מֹתֶק מָתוֹק?

לַמְּדֵנוּ אִידִישׁ

וְאַל תִּשְׁתֹּק

תִּזָּהֵר בַּכְּבִישׁ

וּתְהַלֵּךְ כַּחֹק

 

כָּעַס מַר מָתוֹק חָבִיב. אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת הַקּוֹלוֹת הָאֵלֶּה, הִתְקָרַבְתִּי אֵלָיו, הָיָה עוֹמֵד וְצוֹחֵק.

וַתֹּאמֶר אִמִּי: בִּתִּי קְחִי אֶת הַמַּתָּנָה. לֹא הִסְתַּכַּלְתִּי בְּפָנָיו, צָחַקְתִּי בְּפַחַד.

וַתֹּאמֶר אִמִּי לוֹ: תּוֹדָה מַר מָתוֹק!

וַיֹּאמַר: שְׁמִי מַר מָתוֹק חָבִיב!

אִמִּי הֶחְבִּיאָה אֶת צְחוֹקָהּ וְרֹאשָׁהּ מַרְכִּינָה לְמַטָּה וְיָדָהּ בְּיָדִי. רַצְנוּ לָאוֹטוֹבּוּס. וּבְעוֹד הָאוֹטוֹבּוּס בַּתַּחֲנָה שָׁמַעְתִּי צְעָקוֹת מֵהַיְּלָדִים בַּתַּחֲנָה, וְהֵם שָׁרוּ:

 

מָתוֹק חֲזֹר אֵלֵינוּ

הָיִיתָ יֶלֶד כָּמוֹנוּ

מַמְתַּקִּים מִי יִתֵּן לָנוּ?

אַתָּה חָבִיב עָלֵינוּ

אַל תַּחְשֹׁד בָּנוּ

כָּמוֹךָ לֹא מָצָאנוּ

 

הִסְתַּכְּלוּ אֶל חַלּוֹן הָאוֹטוֹבּוּס הָאֲחוֹרִי וְנוֹפְפוּ לוֹ בַּיָּדַיִם וְאָמְרוּ: בַּיּי מֹתֶק בַּיּי. מַר מָתוֹק נוֹפֵף לָהֶם בְּיָדוֹ. אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי מַה  קוֹרֶה. הִסְתַּכַּלְתִּי אָחוֹרָה וְהִתְפַּלֵּאתִי לִרְאוֹת אֶת מַר מָתוֹק יוֹשֵׁב בָּאוֹטוֹבּוּס מֵאָחוֹר.

חָזַרְתִּי שְׂמֵחָה הַבַּיְתָה, וָאִישַׁן  . וַיַּעֲלוּ בְּדִמְיוֹנִי הַרְבֵּה תְּמוּנוֹת שֶׁל הַיּוֹם שֶׁעָבַר עָלַי. אַחֲרֵי זְמַן מַה, אַחֲרֵי תְּקוּפָה שָׁמַעְתִּי בִּסְבִיבָתִי וּמֵחַבְרוֹתַי בְּבֵית הַסֵּפֶר עַל מַר מָתוֹק. הֵן דִּבְּרוּ בְּלִגְלוּג וּבְעוֹקְצָנוּת, תֵּאֲרוּ אוֹתוֹ כְּאִישׁ רַשְׁלָן וְעַצְלָן. חֲבֵרַי וְחַבְרוֹתַי הִתְוַכְּחוּ: הָיוּ שֶׁאָמְרוּ שֶׁהוּא חָכָם וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה מְאוּמָה לַאֲחֵרִים, וְהוּא מְדַבֵּר כַּמָּה שָׂפוֹת, וּבָהֶן אִידִישׁ!

וַיֹּאמְרוּ חֲבֵרַי, וַתֹּאמַרְנָה חַבְרוֹתַי: אִידִישׁ! מֵאֵיפֹה הוּא רָכַשׁ אֶת הַשָּׂפָה הַזֹּאת הַמְּבוֹלֶלֶת שֶׁמְּעַטִּים יוֹדְעִים לְדַבֵּר אוֹתָהּ?

וַתֹּאמֶר סוֹנְיָה: אַתֶּן לֹא יוֹדְעוֹת שֶׁהוּא חַי רֹב הַזְּמַן בָּעִיר, וְלֹא חוֹזֵר לַכְּפָר אֶלָּא בָּאוֹטוֹבּוּס הָאַחֲרוֹן קָרוֹב לַחֲצוֹת, וְלִפְעָמִים לֹא מְשַׁלֵּם לַנָּהָג.

וַתֹּאמֶר סוּהָא: מַה! הוּא גָּר כָּאן?

וַיּׂאמֶר רוּדִי: הוּא מֵהַכְּפָר נַג'מַת אַסֻּבְּח וּפַעַם אָמְרוּ מִשְׁכֶנְתָּהּ יָסִיף.

וַתַּגֶּד סוֹנְיָה: כֵּן, בַּשְּׁכוּנָה הַיְּשָׁנָה שֶׁל הַכְּפָר,אוּלַי בַּצַּד הַמִּזְרָחִי אוֹ הַדְּרוֹמִי.

וַתֹּאמַר מִרְיָם: אַף פַּעַם לֹא רָאִיתִי אוֹתוֹ בִּכְפָרֵנוּ, אֲבָל שָׁמַעְתִּי שֶׁהוּא שׁוֹמֵר עַל כְּרָמִים וַעֲדָרִים בַּיַּעַר, וְיֵשׁ לוֹ כְּלָבִים וְסוּסִים, וְהַרְבֵּה צִפּוֹרִים, וַאֲוִירָה זוֹ הִיא חֵלֶק מֵחַיָּיו.

וָאֹמַר: שָׁמַעְתִּי שֶׁמַּר מָתוֹק נוֹסֵעַ כָּל יוֹם מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר וְחוֹזֵר מְאֻחָר! אָה.. צָחֲקוּ הַחֲבֵרוֹת וְהַחֲבֵרִים, וּצְחוֹקָם הָיָה דּוֹמֶה לְקוֹל אֲבָנִים מִתְגַּלְגְּלוֹת וְנִשָּׂאוֹת בְּמֵי נָהָר גּוֹעֲשִׁים.

וְַתֹּאמֶר שָׂרָה: שְׁמַעְנָה חַבְרוֹתַי וְשִׁמְעוּ חֲבֵרַי, הָבָה נֵלְכָה בְּאֵיזֶשֶׁהוּ יוֹם לְהִתְפַּלֵּל, וְאוּלַי נִפְגֹּשׁ אוֹתוֹ עִם הַמִּתְפַּלְּלִים. צָחַקְתִּי מִן הָעֵצָה, וָאֶשְׁאַל אוֹתָם וָאֹמַר לָהֶם: בּוֹאוֹ וְאַל תְּזַלְזְלוּ, מַה לָכֶם וּלְמַר מָתוֹק, עָלֵינוּ לְהָכִין אֶת שִׁעוּרֵינוּ וְלַעֲזֹב אֶת סִפּוּרֵי הָאָדָם הַזֶּה, וְדָבָר זֶה מָשַׁךְ אוֹתִי לִכְתֹּב עַל דְּמוּת כָּזוֹ.

וַתֹּאמֶר סוֹנְיָה: לֹא,  תִּשְׁמְעִי, אֲנִי קָרָאתִי                                   סִפּוּרִים שֶׁל צֵ'יכוֹב וְשֶׁל נַגִ'יבּ מַחְפוז, וְנִזְכַּרְתִּי בִּדְמוּיוֹת כְּמוֹ דְּמוּתוֹ שֶׁל מַר  מָתוֹק .

וָאֹמַר לְסוֹנְיָה: גַּם אֵצֶל יוּסֶף אִדְרִיס, וַתִּצְחַק סוֹנְיָה, טוֹב נֵלְכָה.. הָלַכְנוּ לְהִתְפַּלֵּל וּבִמְקוֹם לְהִתְפַּלֵּל וּלְהַקְשִׁיב הִתְחַלְנוּ לְהִסְתַּכֵּל אַחַת בְּעֵינֵי חֲבֶרְתָּהּ וּלְחַיֵּךְ, וַחֲבֵרֵינוּ הַיְּלָדִים צָחֲקוּ וּבָרְחוּ מֵהַמָּקוֹם.. אָה.. זִכְרוֹנוֹת הַיַּלְדוּת וְהַיָּמִים שֶׁעָבְרוּ..

לֹא פָּגַשְׁנוּ אֶת מַר מָתוֹק חָבִיב.

וַתֹּאמֶר סוּהָא: אוּלַי הוּא מִתְפַּלֵּל בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים. הוּא בִּלְבוּשׁוֹ וּזְקָנוֹ דּוֹמֶה לְכֹמֶר וְאוּלַי גַּם לְרַב.

וַתֹּאמֶר שָׂרָה: הַאִם הוּא מִתְחַזֶּה?

וָאֹמַר: מִי יוֹדֵעַ? יִתָּכֵן שֶׁהַסִּפּוּרִים עָלָיו מְבֻלְבָּלִים.

וַתֹּאמַר: וּמַה הַתּוֹעֶלֶת שֶׁלּוֹ?

וַיֹּאמֶר רָאנִי: כֵּן, כְּמוֹ בִּסְרָטִים הוּא מִתְחַזֶּה. וָאֹמַר לוֹ: שָׁמַעְתִּי שֶׁהוּא רוֹדֵף כֶּסֶף בְּכָל דֶּרֶךְ שֶׁהִיא וְאֵינוֹ עוֹבֵד בְּשׁוּם מִקְצוֹעַ.

וַתֹּאמֶר מִרְיָם: הוּא בֶּן אִכָּרִים, כָּךְ שָׁמַעְתִּי. וְנִרְאֶה בִּכְפָרֵנוּ לִפְעָמִים מְאֻחָר בַּלַּיְלָה, וַאֲחֵרִים אָמְרוּ בִּרְחוֹבוֹת יָסיִף וּשְׁכֵנוֹתֶיהָ.

וָאֹמַר: גַּם אֲנִי שָׁמַעְתִּי, שֶׁכַּמָּה מִבְּנֵי הָאִכָּרִים עָבְרוּ  לָעִיר וְעָזְבוּ אֶת הַכְּפָר .

וַתֹּאמֶר סוֹנְיָה: וְלָמָּה עָבְרוּ? הַאִם יֵשׁ שֶׁקֶט בָּעִיר, וַאֲוִיר צַח  כְּמוֹ אֶצְלֵנוּ?

וָאֹמַר לָהּ: שָׁמַעְתִּי מֵאִמִּי שֶׁהֵם לֹא רוֹצִים לַעֲבֹד בָּאֲדָמָה, וְיֵשׁ מֵהֶם בּוֹדְדִים וְנִכְשָׁלִים בַּחַיִּים אֲשֶׁר מְחַפְּשִׂים רֶוַח קַל בְּלִי לִטְרֹחַ, או בְמִרְמָה, וְלֹא חָסֵרים בָּעִיר נוֹכְלִים. וְשָׁמַעְתִּי שֶׁמַּר מָתוֹק חָבִיב אוֹסֵף כֶּסֶף כָּל יוֹם מֵרְחוֹבוֹת הָעִיר וּמֵהַתַּחֲנוֹת וּמְבַזְבֵּז אוֹתוֹ, וְלֹא יָדוּעַ אֵיפֹה. יֵשׁ  אוֹמְרִים שֶׁבְּקָזִינוֹ, אֲבָל יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהוּא יַרְוִיחַ פַּעַם וְהוּא מְשֻׁכְנָע בְּזֶה, וְיִחְיֶה חַיִּים יוֹתֵר טוֹבִים, וְחוֹלֵם לִהְיוֹת עָשִׁיר.

וַתֹּאמֶר סוֹנְיָה: כָּךְ בְּלִי לַעֲבֹד!

הַלֹּא קְרָאתֶם, בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם!

וַיֹּאמֶר רוּדִי: כָּךְ בְּלִי לַעֲבֹד! אֵיךְ זֶה, קַל יוֹתֵר?

וַתֹּאמֶר שָׂרָה: שָׁמַעְתִּי שֶׁהוּא חָלַם שָׁנִים וְרָצָה לְהַרְוִיחַ אֲבָל אַף אֶחָד לֹא יָדַע מֵאֵיפֹה וּמִמַה.

כָּל הַחֲבוּרָה עָנוּ: הוּא לֹא הִרְוִיחַ, בִּישׁ מַזָּל, מַזָּל בִּישׁ.

וָאֹמַר לָהֶם: הַאִם אַתֶּם יוֹדְעִים לָמָּה?.

הֵם שׁוֹתְקִים, כְּאִלּוּ עַל רֹאשָׁם הָעוֹף!

וָאֹמַר לָהֶם: הוּא לֹא טָרַח בְּכֶסֶף, שָׁנִים הָיָה מְבַקֵּשׁ נְדָבוֹת מִכָּל מָקוֹם וּבְכָל עֵת, קַיִץ וְחֹרֶף. מִי שֶׁטּוֹרֵחַ בְּכֶסֶף יַרְוִיחַ, וְאוּלַי סְכוּם גָּדוֹל מֵאֵיזֶה שֶׁהוּא מָקוֹם אוֹ מִפְעָל, וְאוּלַי יִמְצָא מַטְמוֹן!

וַתֹּאמַרְנָה  הַחֲבֵרוֹת: כֵּן , נָכוֹן.

וַיֹּאמְרוּ הַחֲבֵרִים וְהַחֲבֵרוֹת: כֵּן, נָכוֹן .

צָחֲקוּ.. אַחֲרֵי כַּמָּה שָׁבוּעוֹת, נִזְכַּרְתִּי בְּבֵית הַסֵּפֶר בַּדְּמוּת הַהִיא, דְּמוּתוֹ שֶׁל  מַר מָתוֹק חָבִיב.

וָאֶשְׁאַל אֶת הַמּוֹרָה הוּדָא וָאֹמַר לָהּ: מוֹרָתִי, הַאִם שָׁמַעְתְּ עַל מַר מָתוֹק חָבִיב?

וַתַּעַן הַמּוֹרָה: שָׁמַעְתִּי עָלָיו כְּשֶׁדִּבְּרוּ בַּחֲדַר הַמּוֹרִים.

וָאֹמַר לָהּ: טוֹב מוֹרָתִי סַפְּרִי לָנוּ עָלָיו, וְעַל הַרְפַּתְקָאוֹתָיו אִם יָדַעְתְּ.

וַתֹּאמֶר הַמּוֹרָה הוּדָא: מַר מָתוֹק הוּא אִישׁ מֵהַכְּפָר הַגְּלִילִי הַיָּפֶה הַזֶּה. לְפִי מֵיטַב יְדִיעָתִי. אֲבָל מוֹרָה חֲבֶרְתִּי וּשְׁמָהּ סַמָאח אָמְרָה לִי שֶׁהוּא עַכּוֹאִי, וַאֲחֵרִים אָמְרוּ מֵאַחַד הַכְּפָרִים הַשְּׁכֵנִים, וְהָרֹב לֹא יָדְעוּ מֵאֵיפֹה. הוּא אִישׁ מֻבְטָל, לָבוּשׁ מְעִיל בְּצֶבַע דְּבַשׁ אֲשֶׁר אָבַד עָלָיו כֶּלַח, וְכַנִּרְאֶה שֶׁהוּא חָבִיב עָלָיו כָּל כָּךְ.

וַיִּצְחֲקוּ הַתַּלְמִידִים. הָיִינוּ בְּסִיּוּר בַּכְּפָר וְדִבַּרְתִּי חָפְשִׁי עִם מוֹרָתִי הוּדָא.

וָאֹמַר לָהּ: סַפְּרִי לִי עוֹד מַשֶּׁהוּ  עָלָיו, אֲנִי נִמְשֶׁכֶת לְסִפּוּרִים.

וַתֹּאמֶר הַמּוֹרָה: אָמַרְתִּי לָךְ שֶׁמְּעִילוֹ כְּצֶבַע הַדְּבַשׁ, אָרֹךְ, וּמִכְנָסָיו בְּצֶבַע בּוֹרְדּוֹ, וְנַעֲלָיו שְׁחֹרוֹת, וּמְצֻיָּר עֲלֵיהֶן בְּאָדֹם וְנִרְאוֹת יְשָׁנוֹת, וְהוּא בַּעַל זָקָן שֶׁנִּרְאֶה בְּכָל תְּקוּפָה בְּצוּרָה אַחֶרֶת .

וָאֹמַר לָהּ: אָז הוּא יָכֹל לִהְיוֹת רַב וְכֹמֶר אֲבָל אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁסְּגֻלָּתָם בּוֹלְטִת, וְהֵם מַבְרִיקִים בִּלְבוּשָׁם וּבְהוֹפָעָתָם.

וַתֹּאמֶר הַמּוֹרָה: אוּלַי חֲבִיבָתִי.. צָחַקְתִּי.

וַתֹּאמֶר לִי הַמּוֹרָה: ג'וּמָאנָה, לָמָּה אַתְּ מִתְעַנְיֶנֶת כָּל כָּךְ בָּאִישׁ הַזֶּה?

וָאֹמַר לָהּ: מוֹרָתִי, אֲנִי לִפְעָמִים מְפַחֶדֶת מִמֶּנּוּ וְלִפְעָמִים מְרַחֶמֶת עָלָיו וְלִפְעָמִים שׁוֹכַחַת אוֹתוֹ לִתְקוּפָה אֲרֻכָּה.

אֲנִי חוֹשֶׁבֶת בַּשִּׁעוּרִים שֶׁלִּי וּבְהַצְלָחָה וּבְיָמִים מְתוּקִים בֶּעָתִיד, דַּרְכִּי הִיא דֶּרֶךְ הַיֶּדַע וְאַהֲבַת הַזּוּלַת וּמַה שֶׁיָּבוֹא אַגִּידָה בָּרוּךְ אַתָּה ה'.

כָּךְ חִנְּכוּ אוֹתִי הוֹרַי הַצְּנוּעִים.

וַתֹּאמֶר הַמּוֹרָה: ג'וּמָאנָה, אַתְּ תַּלְמִידָה נְבוֹנָה וְיֵשׁ לָךְ עָתִיד מַבְרִיק.  יִמְתְּקוּ יָמַיִךְ !

וָאֹמַר לְמוֹרָתִי: וְיָמַיִךְ אַתְּ.

וַיַּעַבְרוּ הַשָּׁנִים, וָאֶגְדַּל וָאֶתְקַדֵּם בְּלִמּוּדַי וָאֶסְתַּכֵּל רַק קָדִימָה כְּלַפֵּי הַחַיִּים הַטּוֹבִים וְהַזּוֹהֲרִים, וַאֲנִי לֹא רוֹאָה אֶלָּא רַק אֶת הַפְּרָחִים וְאֶת הַצִּפּוֹרִים.

וַיָּאִירוּ לִי הַיָּמִים, אֲנִי הַבַּחוּרָה - בַּת הַחֶבְרָה הַשַּׁמְרָנִית - הַשּׁוֹאֶפֶת לְיֶדַע וּלְמַדָּע. וָאֶשְׁאַב מִמַּעֲיָנֵי הָאוּנִיבֶרְסִיטָה, בָּעִיר שֶׁאָהַבְתִּי, שֶׁהִיא כַּלַּת הַיָּם, הַר הַכַּרְמֶל הַיָּרֹק הַמְּהַפְּנֵט.  וַיְּהִי וָאֵשֶׁב עִם המוֹרֶה יוֹסִי מֵהַחוּג לְמָתֶמָטִיקָה, שֶׁכֹּה אֲהַבְתִּיהָ , וַיַּפְנֶה אוֹתִי אֶל עוֹלָם אַחֵר, עוֹלַם הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר לֹא נָטִיתִי אֵלָיו . הַמּוֹרֶה רָאָה בִּי סְטוּדֶנְטִית שֶׁגִּישָׁתָהּ בְּמָתֶמָטִיקָה הִיא גִּישָׁה מִשְׁפָּטִית! דָּבָר מוּזָר שֶׁלֹּא שַׂמְתִּי לֵב אֵלָיוֹ, וְכָךְ פָּתַח לִי אֳפָקִים חֲדָשִׁים שֶׁאוּלַי אֶכָּנֵס אֲלֵיהֶם בַּהֶמְשֵׁךְ .

וַיֹּאמֶר לִי: תִּלְמְדִי עוֹד מִקְצוֹעַ, וְאַל תַּחְשְׁבִי עַל הַשָּׂכָר וְלֹא עַל הַפַּרְנָסָה, כִּי יַעַזְרוּ לָךְ. שָׂמַחְתִּי לִשְׁמֹעַ. עָזַבְתִּי אוֹתוֹ וְכֻלִּי תִּקְוָה שֶׁכָּל הָעוֹלָם הוּא לִי.  וָאֶלְחַשׁ בֵּינִי לְבֵין עַצְמִי, וָאֹמַר: תּוֹדָה לְךָ ה', אַתָּה הוּא שֶׁהוֹפֵךְ אֶת הָאֲדָמָה הַיְּבֵשָׁה לַאֲדָמָה פּוֹרִיָּה. נָתַתָּ לִי אֶת הַיֶּדַע וְאֶת הַגּוּף הֶחָטוּב הַזֶּה וְאֶת הַיֹּפִי, אֲבָל אֲנִי רוֹצָה לֹא לִהְיוֹת גֵּאָה בְּעַצְמִי. שְׁמֹר אוֹתִי ה' כִּי אַתָּה בַּעַל הַחֶסֶד. וָאֶחְלֹם עַל בְּחִיר לִבִּי לֹא כְּאַשְׁלָיָה אֶלָּא בְּתִקְוָה וּבְאִמּוּן בְּחָכְמַת הַשֵּׁם.

מַר מָתוֹק חָבִיב לֹא בָּרַח מִדִּמְיוֹנִי, וּבְמֶשֶׁךְ נְסִיעָתִי לָעִיר הִתְחַלְתִּי לִרְאוֹת אוֹתוֹ בָּרְחוֹבוֹת וּבְתַחֲנוֹת הָאוֹטוֹבּוּס. בְּחֵיפָה פָּגַשְׁתִּי אוֹתוֹ. פַּעַם עָבַר לְיָדִי וְהִסְתַּכֵּל לִי בָּעֵינַיִם וְחִיֵּךְ. לֹא יָדַעְתִּי אִם הוּא זוֹכֵר אוֹתִי אוֹ לֹא. אֲנִי חָשַׁבְתִּי קֹדֶם כָּל שֶׁהוּא מְחַיֵּךְ כָּךְ סְתָם לְבַחוּרָה.

וָאֹמַר בְּלִבִּי: אֲנִי אֵדַע אַחַר כָּךְ הַאִם יֵשׁ לוֹ זִכָּרוֹן כָּל כָּךְ טוֹב, מַר מָתוֹק חָבִיב הַזֶּה!. מַר מָתוֹק לֹא שִׁנָּה אֶת אָפְיוֹ, בְּגָדָיו בְּאוֹתוֹ סִגְנוֹן שֶׁיָּדַעְתִּי. רָאִיתִי אוֹתוֹ עוֹמֵד בִּרְחוֹב הַנְּבִיאִים בַּהֲדַר חֵיפָה, הָיָה אוֹכֵל פָלָאפֶל וְשָׁר בְּקוֹל נָמוּךְ! וּבַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הָרְחוֹב עָמַדְתִּי עִם חֲבֶרְתִּי וְהִסְתַּכַּלְנוּ עַל הַתַּכְשִׁיטִים , וּפִתְאוֹם הִסְתַּכַּלְתִּי וּרְאִיתִיו מְהַלֵּךְ עִם בַּחוּרָה יָפָה בָּרְחוֹב וְעַל כְתֵפָהּ אַרְנָק צָהֹב, וְסֵפֶר וְעִתּוֹן בְּיָדָהּ. הוּא  דִּבֵּר אֵלֶיהָ, אֲבָל הִיא הִתְבַּיְּשָׁה וְלֹא אָמְרָה כְּלוּם. אַחֲרֵי כַּמָּה מֶטְרִים עָזַב אוֹתָהּ, הַבַּחוּרָה הַבְּלוֹנְדִּינִית הִסְתַּכְּלָה אָחוֹרָה וּוִדְּאָה שֶׁהוּא הִתְרַחֵק מִמֶּנָּה. בַּעַל חֲנוּת הַפָלָאפֶל קָרָא לוֹ.

וַיֺּאמַר: מָתוֹק, בּוֹא לִשְׁתּוֹת מַשֶּׁהוּ קַר, וּמַר מָתוֹק רָץ וְעָשָׂה תְּנוּעַת פַּעֲלוּלָן. עָמַד בַּחֲנוּת וּפִטְפֵּט עִם הָאֲנָשִׁים כְּמִנְהָגוֹ, וְדִבֵּר עִם הַבַּחוּרוֹת שֶׁרֻבָּן לֹא עָנוּ לוֹ, אֲבָל חִיְּכוּ. מַר מָתוֹק לֹא רָאָה אוֹתִי שֶׁאֲנִי מַשְׁקִיפָה עָלָיו, כִּי בִּרְחוֹבוֹת הָדָר הָיוּ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים. וְכַמָּה אָהוּב עָלַי הֲדַר חֵיפָה, חֲנֻיּוֹתָיו, הָרְחוֹבוֹת הַהוֹמִים בְּנֵי אָדָם, הָאוֹרוֹת הַזּוֹהֲרִים, חֵיפָה הַיָּפָה מֵאָז וּלְתָמִיד! מַר מָתוֹק הָלַךְ וְהַחִיּוּךְ לֹא מַשׁ מִפָּנָיו, וַיָּאִירוּ. יוֹם אֶחָד אָמְרָה לִי חֲבֶרְתִּי, שְׁכֶנְתִּי לְסַפְסַל הַלִּמּוּדִים, וּשְׁמָהּ כַּרְמֶלָּה בַּת פִּרְחֵי הַכַּרְמֶל: מַה דַּעְתֵּךְ, אֲנִי רוֹצָה שֶׁיִּתְפַּלֵּל לָנוּ מַר מָתוֹק.

וָאֶעֱנֶה לָהּ וָאַגֵּד: מַה! מַר מָתוֹק! אַתְּ רְצִינִית? הַאִם נַצְלִיחַ בְּכָל הַבְּחִינוֹת? אֲנִי שׁוֹאֶלֶת אוֹתָךְ: מִנַּיִן אַתְּ מַכִּירָה אוֹתוֹ וְאַתְּ לֹא גָּרָה לְיָדֵינוּ?

וַתַּעַן כַּרְמֶלָּה וַתֹּאמַר: שָׁמַעְתִּי עָלָיו  לֹא מִזְּמַן.

וָאַגִּידָה לָהּ: הַאִם רָאִית אוֹתוֹ פַּעַם וְאֵיפֹה?

וַתֹּאמֶר חֲבֶרְתִּי: הָאֱמֶת הִיא שֶׁאֲנִי קָרָאתִי בָּעִתּוֹן, שֶׁיֵּשׁ מִישֶׁהוּ שֶׁמּוּכָן לְהִתְפַּלֵּל לְכָל מַטָּרָה, מַטְּרַת נִשּׂוּאִין, גֵּרוּשִׁין, הַצְלָחָה בִּבְחִינוֹת וְעוֹד..

וָאֹמַר לָהּ: דָּבָר נִפְלָא! אֲנִי אֶחְשֹׁב. וּבֵינִי לְבֵין עַצְמִי לֹא הֶאֱמַנְתִּי.

נִזְכַּרְתִּי בְּמַה שֶׁאָמְרָה אִמִּי עַל הַכֶּסֶף שֶׁאוֹסֵף אוֹתוֹ מַר מָתוֹק כָּל יוֹם בָּעִיר, וְאַף אֶחָד לֹא יָדַע מַה עוֹשֶׂה מַר מָתוֹק בַּכֶּסֶף שֶׁלּוֹ. וּלְפִי מַה שֶׁיָּדַעְתִּי הוּא אוֹסֵף אֶת הַכֶּסֶף מִתַּחֲנוֹת הָאוֹטוֹבּוּס, מֵהָרְחוֹבוֹת, מִבָּתֵּי חוֹלִים, מִמִּסְעָדוֹת, וְאֵיפֹה שֶׁהוּא הוֹלֵךְ הוּא מְשַׁנֶּה אֶת דְּמוּתוֹ. בְּבָתֵּי הַחוֹלִים הוּא מִתְפַּלֵּל לַחוֹלִים, וְלִפְעָמִים מְזַהִים אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ: עָלֵינוּ מַר מָתוֹק! לֵךְ תַּעֲבֹד, וְהוּא אוֹמֵר הוּס! עִם תְּנוּעָה בַּפֶּה, וּבוֹרֵחַ, וְהוּא נֶעֱלָם מִן הַמָּקוֹם. בָּעִיר הוּא מִתְפַּלֵּל לִפְעָמִים וּמִתְחַזֶּה לְמַאֲמִין אָדוּק, וּמְרַחֲמִים עָלָיו וְעוֹזְרִים לוֹ וְקוֹרְאִים לוֹ בִּשְׁמוֹ מַר מָתוֹק חָבִיב. הוּא לֹא מְהַסֵּס לְבַקֵּשׁ נְדָבוֹת, לֹא יָדְעוּ אֶת כַּוָּנָתוֹ, וּתְפִלּוֹתָיו בְּמַצָּב כָּזֶה יוֹרְדוֹת לְטִמְיוֹן. אִם אֵין הוּא מִתְפַּלֵּל בְּיֹשֶׁר,  אֵיךְ יִהְיֶה לַתְּפִלָּה כֹּחַ? וַהֲרֵי הַמִּתְפַּלֵּל לֹא יָכֹל לִהְיוֹת רוֹדֵף בֶּצַע וְרַמַּאי. אֲבָל חָכְמַת ה' מֵעַל הַכֹּל. מַר מָתוֹק נִרְאֶה הַרְבֵּה בַּשְּׁוָקִים, הוּא מִתְפַּלֵּל וּמְשַׁכְנֵעַ וּמְדַבֵּר פִילוֹסוֹפְיָה! אֲבָל הוּא מְקַבֵּץ נְדָבוֹת וְעוֹזֵב אֶת הַמָּקוֹם. לְאוֹתוֹ מָקוֹם הוּא לֹא חוֹזֵר אֶלָּא אַחֲרֵי תְּקוּפָה אֲרֻכָּה, וּמִתְהַלֵּךְ בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים בָּרֶגֶל בְּלִי לְהִתְעַיֵּף, וְלִפְעָמִים בֵּין עִיר לְעִיר.אוֹ הוּא יוֹשֵׁב תַּחַת צֵל הָעֵצִים לָנוּחַ, וּמְנַסֶּה לִתְפֹּס זְמִירִים, וְרָץ אַחֲרֵיהֶם, וְעוֹלֶה עַל הָעֵצִים וְקוֹפֵץ וְשָׁר:

 

אֲנִי מְטַיֵּל כָּל הַשָּׁנִים

תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ וְהַגְּשָׁמִים

מְחַפֵּשׂ חֲבִיבָה  וַחֲבִיבִים

יִהְיוּ לִי בָּנִים יָפִים

אֲהָבוּנִי הָרַבִּים

וְכָל הַצִּיפּוֹרִים

אֹהַב לָנוּחַ בְּצֵל הָעֵצִים

 

מַר מָתוֹק נוֹסֵעַ לָעִיר רַק בָּאוֹטוֹבּוּס, וּבֵין הֶעָרִים אֲהוּבָה עָלָיו הָרַכֶּבֶת, שֶׁהוּא יָשֵׁן בָּהּ וְשׁוֹכֵחַ לְאָן הוּא נוֹסֵעַ, וְלִפְעָמִים הָרַכֶּבֶת חוֹזֶרֶת וְהוּא עוֹד לֹא הִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ. רַבִּים רוֹאִים אוֹתוֹ, אַךְ מְעַטִּים מַכִּירִים אוֹתוֹ הֵיטֵב. כַּאֲשֶׁר הוּא הוֹלֵךְ בָּרְחוֹב הוּא אֵינוֹ מִסְתַּכֵּל  יָמִינָה אוֹ שְׂמֹאלָה , הוּא מִתְחַמֵּק מִלּוֹמַר שָׁלוֹם, וּכְאִלּוּ טוֹמֵן רֹאשׁוֹ בַּחוֹל כְּמוֹ יָעֵן.

מַר מָתוֹק מְדַבֵּר כַּמָּה שָׂפוֹת שֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּא לִשְׁמֹעַ. רָאִיתִי אוֹתוֹ פַּעַם יוֹשֵׁב עַל הַמִּדְרָכָה לְיַד תַּחֲנַת הַפַּיִס וּבוֹכֶה!. זֶה הָיָה בְּסוֹף הַשָּׁבוּעַ כְּשֶׁהָיִיתִי חוֹזֶרֶת הַבַּיְתָה מֵהָעִיר אַחֲרֵי שֶׁהִתְרַחַקְתִּי מֵחֵיק הַבַּיִת הַחַם שָׁבוּעוֹת רַבִּים. לֹא יָדַעְתִּי לָמָּה הוּא בּוֹכֶה, אֲבָל נִזְכַּרְתִּי בְּכַמָּה מִלִּים שֶׁאָמַר:

 

אֲנִי מַר הַמַּזָּל

עָלַי מִי יִשְׁאַל

לֹא בְּיָדִי הַגּוֹרָל

כַּמָּה אָהַבְתִּי עָמָל

לֹא טָרַחְתִּי בִּכְלָל

חֲלוֹמוֹתַיי בֶּחָלָל

וּמִתְחַזֵּק הַמּוֹרָל

 

לִפְעָמִים תִּתְפַּלֵּא לִמְצֹא אֶת מַר מָתוֹק  בְּלֵב הַחֶבְרָה: זֶה קוֹרֶה בְּאֹפֶן פִּתְאוֹמִי בַּחֲתֻנּוֹת וּבְאֵבֶל. כָּל אֶחָד אוֹהֵב לְדַבֵּר אִתּוֹ, וְלוּ רַק כַּמָּה מִלִּים, וְהוּא מְדַבֵּר מְעַט וּבִמְהִירוּת וְאֵינוֹ מִסְתַּכֵּל בַּפָּנִים.

בַּחֲתֻנַּת חֲבֶרְתִּי דַּלְיָה בְּאַחַת הַשַּׁבָּתוֹת הֻפְתַּעְתִּי  כְּשֶׁרָאִיתִי אֶת מַר מָתוֹק בֵּין קְהַל הַמֻּזְמָנִים! הוּא קָם וְרָקַד עִם הַכַּלָּה. הִיא הִתְבַּיְּשָׁה וְצָחֲקָה, אֲבָל אָחִיהָ דָּנִי נִסָּהּ לְגָרְשׁוֹ. הוּא דִּבֵּר בְּכַמָּה שָׂפוֹת, וְהָאָח הֵבִין מַה כַּוָּנָתוֹ. כִּבְּדוּ אוֹתוֹ כִּשְׁאַר הָאוֹרְחִים, וּמַר מָתוֹק עָזַב אֶת הַמְּסִבָּה בְּאֹפֶן מַפְתִּיעַ. וְלִפְנֵי שֶׁהִתְרַחֵק כַּמָּה מֶטְרִים שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ הָאוֹרְחִים בְּקוֹל רָם: מַר מָתוֹק, מָתַי הַחֲתֻנָּה שֶׁלְּךָ? הוּא עָשָׂה תְּנוּעָה בַּיָּד הַשְּׂמָאלִית כְּשֶׁבְּיָדוֹ הַיְּמָנִית בַּקְבּוּק שְׁתִיָּה קָרָה.

וַיּאמְרוּ לוֹ: תַּזְמִין אוֹתָנוּ, מָתוֹק מַר!

וַיֹּאמֶר לָהֶם: כֻּלְּכֶם מֻזְמָנִים לְמִסְעֶדֶת אַבּוּ כּרִיסְטוֹ כְּשֶׁאֶמְצָא אֶת הַכַּלָּה, וְאוּלַי אֶמְצָא אוֹתָהּ הַיּוֹם! וְזֶה יִהְיֶה רַק בְּיוֹם שְׁלִישִׁי. תִּזְכְּרוּ, שְׁמִי לֹא מָתוֹק מַר אֶלָּא מַר מָתוֹק חָבִיב.  הַמֻּזְמָנִים הַנּוֹכְחִים צָחֲקוּ.

בְיוֹם שְׁלִישִׁי אֶחָד פָּקַד  כְּפָרִ שָׁכֵן אֵבֶל על אַחַד הַפֵאוּדָלִים הָעֲשִׁירִים שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ, וּמַר מָתוֹק בָּא לְנַחֵם. הוּא נִכְנַס בָּעֶרֶב לְבֵית הַמִּשְׁפָּחָה וְהָיָה בּוֹכֶה וּמִסְתַּכֵּל לְצַד יָמִין וּלְצַד שְׂמֹאל כְּדֵי לָדַעַת אֶת מִי לְנַחֵם. הוּא לֹא הִסְתַּכֵּל בְּעֵינֵי הַנּוֹכְחִים, וְנִחֵם אֶת רֻבָּם, אֲבָל לֹא נִחֵם אֶת הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְנַחֲמָהּ,  כִּי הוּא לֹא יָדַע שֶׁהִיא הַמִּשְׁפָּחָה הָאֲבֵלָה. הוּא עָשָׂה אֶת מַה שֶׁצָּרִיךְ לְפִי הַמִּנְהָג הַכַּפְרִי וּלְפִי הַמָּסֹרֶת. הוּא קָרָא כַּמָּה פְּסוּקִים וְאַחַר כָּךְ יָשַׁב בַּפִּנָּה. וּבַאֲוִירָה הַזֹּאת קָם מַר מָתוֹק וְעָמַד בַּמֶּרְכָּז וְדִבֵּר בְּקוֹל וְהִתְכַּוֵּן לְהַגִּיד כַּמָּה מִלִּים שֶׁמַּבִּיעוֹת חָכְמָתוֹ, אֲבָל לֹא הָיָה בָּרוּר כָּל כָּךְ מַה אָמַר! הַנּוֹכְחִים כִּמְעַט צָחֲקוּ, אֲבָל הִתְבַּיְּשׁוּ כִּי נִמְצְאוּ בַּאֲוִירַת אֵבֶל, וְהִתְאַפְּקוּ.. פִּתְאוֹם עָזַב אֶת הַמָּקוֹם כְּשֶׁהוּא עוֹשֶׂה תְּנוּעָה בְּיָדוֹ! דְּרָמָה זוֹ שָׁמַעְתִּי עָלֶיהָ מֵאָבִי זַכִּי.

בְּנֵי הַכְּפָר שֶׁמַּכִּירִים אֶת מַר מָתוֹק שׁוֹאֲלִים: אֵיפֹה הָאִשָּׁה שֶׁלּוֹ? אֲבָל  כִּמְעַט כֻּלָּם יוֹדְעִים שֶׁהוּא רַוָּק. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁרָאוּ אוֹתוֹ עִם בַּחוּרָה בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר, בַּחוּרָה יָפָה וַעֲדִינָה!

וָאֹמַר בְּעַצְמִי: אוּלַי הוּא מִתְפַּלֵּל לָהּ לְמַעַן שֶׁתַּרְוִיחַ כֶּסֶף אוֹ שֶׁתִּמְצָא אֶת הָאַרְנָק שֶׁאִבְּדָה, אוֹ חָתָן!

אֲבָל אָמְרוּ שֶׁהוּא נִרְאָה בְּחֵיפָה, בְּעַכּוֹ וּבְנַהֲרִיָּה עִם הַבַּחוּרָה הַהִיא. הֵם תֵּאֲרוּ אוֹתָהּ וְלֹא יֵאָמֵן שֶׁבַּחוּרָה כָּזוֹ תִּנָּשֵׂא לְמַר מָתוֹק חָבִיב. לֹא עָבְרוּ חָדְשַׁיִם, וַתֵּצֵא שְׁמוּעָה שֶׁמַּר מָתוֹק עוֹמֵד לְהִתְחַתֵּן! רַבִּים צָחֲקוּ.

וַיֹּאמְרוּ: אוּלַי הוּא רְצִינִי, לָמָּה לְהָטִיל סָפֵק בָּאָדָם הַזֶּה ? יִתָּכֵן שֶׁהוּא נָבוֹן וְחָכָם.

וַיּאמֶר אַחַד הַשְּׁכֵנִים וּשְׁמוֹ סַמִי : תִּשְׁמְעוּ, אֲנִי רָאִיתִי אֶת מַר מָתוֹק לוֹחֵשׁ לְבַחוּרָה יָפָה בַּכְּפָר כָּאן בִּשְׁעוֹת הַלַּיְלָה בְּאַחַד הָרְחוֹבוֹת בַּשְּׁכוּנָה הַיְּשָׁנָה, וּמַה שֶׁשָּׁמַעְתִּי הָיְתָה הַמִּלָּה אוֹטוֹבּוּס. אַחַת הַשְּׁכֵנוֹת אָמְרָה לִי: אֲנִי רָאִיתִי אוֹתוֹ לְיַד קֻפַּת חוֹלִים וּמִשָּׁם הָלַךְ לְבֵית תְּפִלָּה, הוּא מַאֲמִין יוֹתֵר מִמֶּנִּי כַּנִּרְאֶה, וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל אֵצֶל כֻּלָּם וּמְקֻבָּל עֲלֵיהֶם, אוּלַי הוּא אֶזְרַח הָעוֹלָם. הוּא אָדָם מֵבִין אֲבָל הַחֶבְרָה הֵטִילָה בּוֹ דֹּפִי.

הַבַּחוּרָה שֶׁפָּגַשׁ מַר מָתוֹק חָבִיב גָּדְלָה בָּעִיר תֵּל אָבִיב-יָפוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ הָרַעַשׁ, הַסַּחַר, הָרִקּוּדִים, הַחֲלוֹמוֹת, וְהַיֹּפִי וְאֵינָהּ יְשֵׁנָה - עִיר לְלֹא הַפְסָקָה!אֲבָל הוּא פָּגַשׁ אוֹתָהּ בְּאַחַד מִיְּמֵי הַחֹרֶף הַסּוֹעֲרִים. הַגֶּשֶׁם  יָרַד בְּלִי הֶרֶף וּמֶזֶג הָאֲוִיר הָיָה סַגְרִירִי. מַר מָתוֹק לֹא יוֹשֵׁב בַּבַּיִת כְּמִנְהָגוֹ, אֵינוֹ מִתְחַשֵּׁב בְּמֶזֶג הָאֲוִיר, תַּעֲנוּגוֹ הוּא הָעִיר וְהַיַּעַר עִם שְׁלֹשֶׁת כְּלָבָיו, וּשְׁלֹשֶׁת סוּסָיו.הָיָה בְּלִי מִטְרִיָּה כִּי הוּא לֹא נוֹשֵׂא אוֹתָהּ,וּמְפַטְפֵּט בְּמִלִּים קְצָרוֹת כְּשֶׁרוֹאֶה אֶת הָאֲנָשִׁים נוֹשְׂאִים מִטְרִיּוֹת,וּמְחַיֵּךְ חִיּוּךְ עַרְמוּמִי קָטָן! הוּא נִכְנָס לְבֵית קָפֶה פִּינְגְּוִין בְּנַהֲרִיָּה, וּבַחוּרָה יָפָה וַחֲטוּבָה  יָשְׁבָה בִּפְנִים לְבַדָּהּ, וְעֶצֶב נִרְאֶה בְּתוֹךְ עֵינֶיהָ הַיְּרֻקּוֹת כַּעֲלֵי הַגֶּפֶן. מַר מָתוֹק יָשַׁב לְיָדָהּ וְהִתְחִיל לְדַבֵּר אִתָּהּ בְּאִידִישׁ, אֲבָל הִיא לֹא עָנְתָה. הוּא חָבַשׁ כּוֹבַע בְּצֶבַע יָרֹק כֵּהֶה,דוֹמֶה לַכּוֹבַע שֶׁחוֹבְשִׁים כַּמָּה מֵהַתּוֹשָׁבִים בְּמִזְרַח אֵירוֹפָּה, אַךְ מְעַטִּים אֶצְלֵנוּ בְּאֶרֶץ הַשֶּׁמֶשׁ.

וַיִּשְׁאַל אוֹתָהּ: מַה שְׁמֵךְ מֹתֶק?

וַתַּעֲנֶה הַבַּחוּרָה בְּבַיְשָׁנוּת: שְׁמִי חֲבִיבָה !

וַיֹּאמֶר מַר מָתוֹק: מַה, תַּגִּידִי עוֹד פַּעַם בְּבַקָּשָׁה !

וַתַּעֲנֶה חֲבִיבָה עוֹד פַּעַם בְּקוֹלָהּ הַנָּמוּךְ: כֵּן שְׁמִי מַה שֶׁשָּׁמַעְתָּ, אַתָּה זוֹכֵר ?

וַיֹּאמֶר מַר מָתוֹק: אֵיזֶה שֵׁם נָדִיר וְאַדִּיר ! אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁיֵּשׁ קִרְבָה בֵּינֵינוּ וְחִבָּה.

וַתֹּאמֶר חֲבִיבָה: פַּעַם רִאשׁוֹנָה שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךָ, אֲנִי רְחוֹקָה מִמְּקוֹם מְגוּרֶיךָ וְאֵין לִי קְרוֹבִים כָּאן, אֲנִי בּוֹדֵדָה, וְזוֹ לִי רַק הַפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית שֶׁאֲנִי בָּאָה לַצָּפוֹן כְּדֵי לִנְשֹׁם אֲוִיר זַךְ וְלִרְאוֹת אֶת יְפִי הֶהָרִים וְהַשָּׁמַיִם הַכְּחֻלִּים וְהַנְּקִיִּים מֵעָשָׁן.

וַיֹּאמֶר מַר מָתוֹק: אַתְּ כָּל כָּךְ מְנֻמֶּסֶת, מֵאַיִן יֵשׁ לְךָ  הַשָּׂפָה הָרְהוּטָה הַזֹּאת? עֲרָבִית יָפָה וְעִבְרִית רְהוּטָה וְאַנְגְּלִית טוֹבָה, וְאוּלַי אַתְּ יוֹדַעַת אִידִישׁ וְלֹא דִּבַּרְתְּ עֲדַיִן?  

וַתֹּאמֶר חֲבִיבָה: אֲנִי מַשְׂכִּילָה וּבוֹגֶרֶת אוּנִיבֶרְסִיטָה. אָמְרָה אֶת זֶה בִּצְנִיעוּת וּבְלַחַשׁ .

וַיֹּאמֶר מַר מָתוֹק : תִּשְׁמְעִי אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה, שֶׁהוּא בִּמְיֻחָד בִּשְׁבִילֵךְ :

 

אַשְׁרֵינִי אֲנִי מַר מָתוֹק

חָיִיתִי אֶת חַיַּי כְּחֹק

וּמֵהַיּוֹם אֲנִי לֹא אֶשְׁתֹּק

אֲנִי לֹא אֲחַפֵּשׂ עוֹד רָחוֹק

הַמֹּתֶק בְּעֵינַיִךְ וּבְגוּפֵךְ הַמָּתוֹק

 

צָחֲקָה חֲבִיבָה בְּבַיְשָׁנוּת, וַתֹּאמַר: אֵיזֶה שִׁיר שַׁרְתָּ? מַה, אַתָּה מְשׁוֹרֵר?

וַיֹּאמֶר מַר מָתוֹק: עָשִׂית אוֹתִי מְשׁוֹרֵר חֲבִיבָתִי , אָבְדוּ עֶשְׁתּוֹנוֹתַי  מִיָּפְיֵךְ וְחִבָּתֵךְ וְעֵינַיִךְ הַיְּרֻקּוֹת אֲשֶׁר כִּמְעַט דּוֹמוֹת לְעֵינַי, וְקוֹבָעִי הַיָּרֹק הַיָּפֶה הַזֶּה, סְלִיחָה עַל הַמִּלָּה הַזֹּאת ! הֵן דּוֹמוֹת לְגִנָּה יְרֻקָּה.

וַתֹּאמֶר חֲבִיבָה: מַר מָתוֹק, מִנַּיִן יֵשׁ לְךָ  הַדִּמְיוֹן הַזֶּה ? זֶה דִּמְיוֹן שֶׁל מְשׁוֹרְרִים ! הַאִם קָרָאתָ לִירְקֶה וְלוֹרְקָה?

וִַיָּשֶב וַיֹּאמַר: כֵּן קָרָאתִי אֶת מוּסְיֵה וּפִינֵיה וְלָמַרְטִין וּפּוּשְׁקִין שֶׁאָהַבְתִּי אֶת שִׁירָתוֹ!

וַתֹּאמֶר חֲבִיבָה : קָרָאתָ שִׁירָה צָרְפָתִית וּסְפָרַדִּית וְרוּסִית? נֶהֱדָר!

וַיֹּאמֶר מַר מָתוֹק: גַּם שִׁירָה גָ'אהֵלִּית קְלָסִית, אֻמְרֻא אַלְקָיְס וְטֻרְפָה בֶּן אִלְעַבְּד, אִם שָׁמַעְתְּ עֲלֵיהֶם, וְגָ'מִיל בֻּתַ'יְנָה, אִם אַתְּ מַכִּירָה, שֶׁהוּא חַי בַּתְּקוּפָה הָאֻמַּיִּת וּמְאַהֵב מְפֻרְסָם.

וַתֹּאמֶר חֲבִיבָה: אִישׁ תַּרְבּוּתִי אַתָּה, בָּקִיא בִּשְׁמוֹת הַמְּשׁוֹרְרִים וְהַסּוֹפְרִים הָעוֹלָמִיִּים!

וַיֹֹּאמֶר מַר מָתוֹק בְּלִבּוֹ: כָּל דָּבָר בָּא מֵאֵילָיו "בַּי צַ'נְס" .

הַאִם יֵשׁ לוֹ צַ'נְס? אוּלַי בְּנִשּׂוּאִין .

וַיַּמְשֵׁךְ וִַיְּמַלְמֵל: כַּמָּה כֶּסֶף בִּזְבַּזְתִּי פֹּה וְשָׁם, כַּמָּה קִבַּלְתִּי מֵהָאֲנָשִׁים וְאַף פַּעַם לֹא נָתַתִּי לְאַף אֶחָד וְלֹא תָּרַמְתִּי לַחֶבְרָה שֶׁלִּי? וַיֵּבְךְּ מַר מָתוֹק וְדִמְעוֹתָיו לֹא מְנַגֵּב, בּוֹכֶה בְּצַעַר וּבִבְדִידוּת.

וַיַּגֵּד לְעַצְמוֹ: אוּלַי זוֹ הִיא הַמַּתָּנָה שֶׁלִּי, זוֹ הִיא חֲבִיבָה, חֲבִיבָתִי ! אֵיךְ מָצָאתִי אוֹתָהּ ? אֵיזֶה מַזָּל יֵשׁ לִי, אֲבָל לְהַרְוִיחַ כֶּסֶף וְלִהְיוֹת עָשִׁיר אֵין לִי  מַזָּל, בִּישׁ מַזָּל, בִּיש צַ'נְס בְּכֶסֶף.

וְַיֵּשֶׁב לְיַד תַּחֲנַת הַפַּיִס בְּעַכּוֹ תַּחַת עֵץ יָרֹק שֶׁפּוֹרֵשׂ אֶת צִלּוֹ, וְצִבְעוֹ דּוֹמֶה לְכוֹבָעוֹ שֶׁל מַר מָתוֹק וַיְּמָרֵר בִּבְכִי ..! וַיַּפְסֵק לִבְכּוֹת כָּל עוֹד אֵין אֲנָשִׁים עוֹבְרִים לְיָדוֹ .

וַיַּגֶּד : יֵשׁ לִי מַזָּל עִם הַבַּחוּרוֹת, מַה יַגִּידוּ עָלַי כַּמָּה מְקַנְּאִים? לֹא אָשִׂים לֵב כְּשֶׁחֲבִיבָה נִמְצֵאת לְיָדִי, אֲנִי לֹא אֶחְיֶה בְּאַשְׁלָיוֹת עוֹד. כֻּלָּם אוֹהֲבִים אוֹתִי, וְלֹא  מְקַנְּאִים בִּי, אֲנִי אוֹהֵב אֶת כֻּלָּם וְכֻלָּם אוֹהֲבִים אוֹתִי, אֲנִי מַר מָתוֹק חָבִיב עַל כֻּלָּם , וְעַל כָּל הָעוֹלָם!

מַר מָתוֹק חָבִיב וַחֲבִיבָה חֲבִיבָתוֹ מְטַיְּלִים בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר וְהוֹלְכִים לַקּוֹלְנוֹעַ וְלִשְׂפַת הַיָּם. רַבִּים הִתְפַּלְּאוּ מִנַּיִן יֵשׁ לוֹ  הַבַּחוּרָה הָעֲדִינָה הַזֹּאת.

וּמַר מָתוֹק לֹא חָדַל מִנֹּהַל חַיָּיו, הוּא זָהִיר וְלֹא מְקַבֵּל כֶּסֶף וְלֹא מְבַקֵּשׁ נְדָבָה כְּשֶׁחֲבִיבָה תִּהְיֶה אִתּוֹ. הוּא שָׂמַח כִּי לֹא שָׁאֲלָה אוֹתוֹ אַף פַּעַם אֵיפֹה הוּא עוֹבֵד. הוּא יָדַע שֶׁהִיא עוֹבֶדֶת עֲבוֹדָה מְכֻבֶּדֶת וְהָיָה זָהִיר שֶׁלֹּא לִשְׁאֹל אוֹתָהּ לְבַל תִּשְׁאַל אוֹתוֹ וְכָךְ שָׁתַק לְטוֹבָתוֹ.

נֶשֶׁף וּמְסִבַּת הַנִּשּׂוּאִין שֶׁל מַר מָתוֹק הִתְקַיֵּם בְּיוֹם שְׁלִישִׁי בְּמֶזֶג אֲוִיר אֲבִיבִי. הוּא לֹא בָּחַר לֹא שִׁשִּׁי וְלֹא שַׁבָּת וְלֹא רִאשׁוֹן, כִּי הוּא אוֹהֵב יוֹם שְׁלִישִׁי, וְלֹא יוֹדֵעַ לָמָּה בְּדִיּוּק.

הַרְבֵּה אֲנָשִׁים רָאוּ אֶת הַמּוֹעֵד הַזֶּה שֶׁהוּא תָּמוּהַּ, אֲבָל מַר מָתוֹק מִתְנַהֵג כְּמוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה וּלְפִי מַצַּב רוּחוֹ.

חֲבִיבָה לְיָדוֹ וְכַלָּתוֹ הִיא, בִּלְבוּשָׁהּ הַלָּבָן הַמֵּאִיר כְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ הַזּוֹרַחַת. וּמַר מָתוֹק בַּחֲלִיפָה יְרֻקָּה כְּעֵינֵי חֲבִיבָה, כָּךְ אָמַר לָהּ!  וְהוּא לֹא לָבַשׁ כָּמוֹהָ בְּחַיָּיו. הַנֶּשֶׁף הִתְקַיֵּם בְּמִסְעֶדֶת אַבּוּ כְּרִיסְטוֹ בְּעַכּוֹ מוּל הַנָּמֵל עַל שְׂפַת הַיָּם הַכָּחֹל, הַיָּפֶה וְהַשָּׁקֵט, שָׁם סִירוֹת הַדַּיָּגִים, הַנּוֹף הַמַּרְהִיב, וּמוּלְךָ חֵיפָה בְּאוֹרוֹתֶיהָ הַמְּהַפְּנְטִים. אֵיךְ מַר מָתוֹק חָשַׁב עַל מְסִבָּה כָּזֹאת? אוֹרְחָיו שֶׁל מַר מָתוֹק בָּאִים מֵהַכְּפָר וּמֵהָעִיר. הָיִיתָ שׁוֹמֵעַ כַּמָּה שָׂפוֹת בַּנֶּשֶׁף הַמְּיֻחָד הַזֶּה. מֵאֵיפֹה הוּא מַכִּיר אֶת כָּל הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה? וְאֵיךְ הוּא הִזְמִין אוֹתָם? שִׂמְחָה גְּדוֹלָה שֶׁל מַר מָתוֹק. הֶחָתָן וְהַכַּלָּה רָקְדוּ בְּיַחַד כָּל הַלַּיְלָה כִּמְעַט, וְכָל הַנּוֹכְחִים מָחֲאוּ כַּפַּיִם. מַר מָתוֹק עָבַר הַרְפַּתְקָה גְּדוֹלָה וְלֹא פְּשׁוּטָה. וּמִלֵּב הַמְּסִבָּה וּבְאֹפֶן מַפְתִּיעַ וְכִמְעַט בְּסֵתֶר, נֶעֱלַם מַר מָתוֹק עִם  הַכַּלָּה, וְעוֹד הַמּוּסִיקָה רוֹעֶשֶׁת וְהָרוֹקְדִים בְּכָל צַד בָּאוּלָם. הוּא לֹא רָצָה לִהְיוֹת כָּל הַזְּמַן בּוֹדֵד, וּמַסְפִּיק לוֹ הַזְּמַן שֶׁהָיָה בּוֹ בּוֹדֵד שָׁנִים רַבּוֹת. אֵיפֹה הוּא הָלַךְ לָגוּר אַחֲרֵי הַחֲתֻנָּה? אַף אֶחָד לֹא יָדַע. בַּכְּפָר לֹא רָאוּ אוֹתוֹ עוֹד, וּבָעִיר נִרְאָה עִם חֲבִיבָה לְעִתִּים נְדִירוֹת .

מַר מָתוֹק חָזַר לִהְיוֹת בּוֹדֵד רֹב הַזְּמַן בֶּעָרִים, אֲבָל בִּלְבוּשׁ חָדָשׁ וּבְאוֹתָהּ דְּמוּת. הַזָּקָן נִשְׁאַר אֲבָל מְסֻדָּר יוֹתֵר טוֹב, וְקָשֶׁה לְזַהוֹתוֹ. מַר מָתוֹק יָשַׁב בְּאַחַד הַיָּמִים לָנוּחַ בְּצֵל עֵץ אַלּוֹן וְהוּא שׁוֹמֵעַ עַל עֲנָפָיו כָּל מִינֵי קוֹלוֹת וְצִיּוּצִים שֶׁל עוֹפוֹת וְצִפּוֹרִים, הָעֵץ נִמְצָא לְיַד תַּחֲנַת מִפְעַל הַפַּיִס בַּקְּרִיּוֹת, אַחֲרֵי שֶׁטָּרַח כָּל הַיּוֹם מֵהִלּוּכָיו בָּרְחוֹבוֹת, וְהוּא נִשְׁמַע שָׁר אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה :

 

הַמַּזָּל, הַאִם יִשְׁתַּנֶּה

הַיּוֹם מַצָּבִי שׁוֹנֶה

לְסַקְרָנִים לֹא אֶעֱנֶה

לֶעָתִיד אֲנִי בּוֹנֶה

אוּלַי חֲבִיבָה תֵּהָנֶה

הַכֶּסֶף, לֹא אֲנִי מוֹנֶה!

 

וַיָּקָם הַגֶּבֶר בִּמְהִירוּת וַיֵּעָלֵם מִתַּחַת הָעֵץ  כְּשֶׁהוּא מְצַפְצֵף לַצִּפּוֹרִים וְעוֹשֶׂה תְּנוּעַת נְגִינָה בְּאֶצְבְּעוֹתָיו.

בְּאַחַד הַיָּמִים, וְאַחֲרֵי שֶׁשָּׁתָה קָפֶה עִם חֲבִיבָה וְנִסָּה לְעַשֵּׁן סִיגָר הוֹלַנְדִּי, אֲבָל מָנְעָה אוֹתוֹ וְצִיֵּת לָהּ וְטָעַן כִּי זוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה שֶׁהוּא מְנַסֶּה לְעַשֵּׁן כִּי הוּא שָׂמֵחַ שֶׁהִיא לְיָדוֹ כָּל הַזְּמַן .

וַיֹּאמֶר לָהּ : אֲהוּבָתִי שִׁמְעִי מִמֶּנִּי וְתַקְשִׁיבִי טוֹב, אֵיךְ אֲנִי אֶהֱיֶה בֶּן אָדָם עָשִׁיר ?

וַתֹּאמֶר חֲבִיבָה: תַּעֲבֹד יוֹם וְלַיְלָה וְתִטְרַח, אוּלַי תִּהְיֶה עָשִׁיר. אֲבָל כֻּלָּם אָמְרוּ שֶׁאַתָּה עָשִׁיר מַר מָתוֹק!

וַיֹּאמֶר מַר מָתוֹק: אֵיךְ זֶה, הַאִם אַרְוִיחַ ?

וַתֹּאמֶר חֲבִיבָה: אַתָּה עָשִׁיר כִּי חֲבִיבָה הִיא אִשְׁתְּךָ וְאוֹר עֵינֶיךָ!

וַיֹּאמֶר מַר מָתוֹק: בּוֹאִי אִתִּי חֲבִיבָה, פּוּךְ עֵינַי וְחַמְצַן חַיַּי! נֵלֵךְ לְטַיֵּל, וְאוּלַי נִפָּגֵשׁ עִם חֲבֵרִים, וְאוּלַי נַרְוִיחַ !

אֲבָל חֲבִיבָה לֹא יָדְעָה מַה יַרְוִיחוּ וְלֹא שָׁאֲלָה אוֹתוֹ. וַיֵּשֵׁב מַר מָתוֹק עִם חֲבִיבָה בְּבֵית קָפֶה שֶׁחָבִיב עָלָיו וְהוּא קָפֶה פִּינְגְּוִין בְּנַהֲרִיָּה אֲשֶׁר יָשַׁב בּוֹ הַרְבֵּה שָׁנִים בּוֹדֵד, חוֹשֵׁב, מְהַסֵּס וּמוֹנֶה כַּרְטִיסֵי מַזָּל וּמְעַשֵּׁן סִיגָר אַנְגְּלִי, וּפַעַם קוּבָּנִי,  וְלוֹגֵם קָפֶה וְאֶסְפְּרֶסוֹ, וְהָיְתָה לוֹ תִּקְוָה שֶׁבְּבֵית קָפֶה זֶה יִפְגֹּשׁ אֶת בְּחִירַת לִבּוֹ, חֲלוֹמוֹתָיו בַּשְּׁחָקִים. וַיְּשׂוׁחֲחוּ וַיַּזְכֵּר לָהּ אֶת הַיָּמִים הַמְּתוּקִים שֶׁעָבְרוּ, וְהַמָּקוֹם הֶחָבִיב עָלָיו אֲשֶׁר הִכִּיר בּוֹ אֶת אֲהוּבָתוֹ וַיְּסַפֵּר לַחֲבִיבָה כַּמָּה סִפּוּרִים עַל חַיָּיו, וּקְשָׁרָיו וְטִיּוּלָיו וַחֲבֵרָיו, וְלֹא שָׁכַח לְסַפֵּר לָהּ עַל שְׁלֹשֶׁת כְּלָבָיו שֶׁמְּלַוִּים אוֹתוֹ בַּלַּיְלָה, הַשָּׁחֹר כִּנָּה אוֹתוֹ רֹמַח, הַשֵּׁנִי הָאָדֹם בּוֹרְדּוֹ כִּנָּה אוֹתוֹ סְיָח, וְהַשְּׁלִישִׁי הָאָפֹר כִּזְאֵב, כִּנָּה אוֹתוֹ רוּחַ. אֲבָל חֲבִיבָה לֹא עָנְתָה לוֹ וְלֹא דָּאֲגָה כָּל כָּךְ לִדְבָרָיו כְּאִלּוּ לֹא שָׁמְעָה כְּלוּם.

וַיִּסְתַּכֵּל אֵלֶיהָ מַר מָתוֹק וַיֹּאמַר: כַּמָּה יָפוֹת הֵן עֵינַיִךְ, בְּכָל יוֹם אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָךְ יָפָה יוֹתֵר מֵאֶתְמוֹל ! וַתְּחַיֵּךְ חֲבִיבָה חִיּוּךְ קַל וְלֹא דִּבְּרָה. וּבְהֶרֶף עַיֵּן רָאֲתָה עוֹבֵר אֹרַח שֶׁדּוֹמֶה לְמַר מָתוֹק, שׁוֹלֵחַ לוֹ שָׁלוֹם מֵרָחוֹק, וּמַר מָתוֹק לֹא הֵגִיב, אֲבָל בְּעֵינוֹ עָנָה בִּמְהִירוּת הַבָּרָק! חֲבִיבָה לָקְחָה סֵפֶר מֵאַרְנָקָהּ הַיָּרֹק שֶׁעָלָיו תְּמוּנָה יָפָה שֶׁל הָעִיר תֵּל-אָבִיב, וּבַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁל הָאַרְנָק מְצֻיָּר סֵפֶר וְלֵב וּפֶרַח וְצִפּוֹרִים!

וַיֹּאמֶר מַר מָתוֹק: אַתְּ רוֹאָה, תִּסְתַּכְּלִי, הִנֵּה הַמַּזָּל הוּא מוּלֵךְ. הִיא לֹא יָדְעָה לְמַה הוּא הִתְכַּוֵּן.

וַיֹּאמֶר לָהּ: תִּסְתַּכְּלִי, הָאֲנָשִׁים קוֹנִים אֶת כַּרְטִיסֵי הַמַּזָּל שֶׁלָּהֶם, בּוֹאִי נִקַּח צַ'נְס, בּוֹאִי אִתִּי. וַיִּתְפֹּס אֶת יָדָהּ וַיְּתְקָרֵב אֶל תַּחֲנַת מִפְעַל הַפַּיִס .

וַיֹּאמֶר לַחֲבִיבָה: תְּנַסִּי אֶת מַזָּלְךָ וְתִקְּחִי כַּרְטִיס פַּיִס וּתְמַלְּאִי כַּרְטִיס לוֹטוֹ, כִּי צָרִיךְ פַּיִס בַּחַיִּים, אוּלַי נִהְיֶה עֲשִׁירִים !

וַתֹּאמֶר חֲבִיבָה: שְׁמַע מַר מָתוֹק, אֲנִי אֲמַלֵּא טֹפֶס לוֹטוֹ אֶחָד וְאֶקַּח כַּרְטִיס  פַּיִס אֶחָד, וְלֹא יוֹתֵר.

וּמַר מָתוֹק לָקַח לוֹ שְׁלוֹשָׁה כַּרְטִיסֵי פַּיִס וּשְׁלוֹשָׁה לוֹטוֹ.

וַתֹּאמֶר חֲבִיבָה: קַח יוֹתֵר.

וַיֹּאמֶר מַר מָתוֹק: לֹא, רַק שְׁלוֹשָׁה, וְאַל תִּשְׁכְּחִי כִּי אֲנַחְנוּ הִתְחַתַּנּוּ בְּיוֹם שְׁלִישִׁי, וְאֵיפֹה שֶׁאֶהֱיֶה בְּעַכּוֹ בְּאוֹתוֹ יוֹם אֲנִי אֲנַסֶּהָ לְבַקֵּר בְּמִסְעֶדֶת אַבּוּ כְּרִיסְטוֹ הַשְּׁקֵטָה כְּנוֹף הַיָּם. כַּמָּה אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה, הַנָּמֵל, הַסִּירוֹת, עַכּוֹ הַיָּפָה. אֲבָל מַה אַגִּיד לָךְ לוּ  יָכֹלְתִּי, הָיִיתִי כָּל יוֹם נוֹסֵעַ לְחֵיפָה גַּם שָׁם אֲנִי שׁוֹכֵחַ אֶת כָּל הָעוֹלָם. יֵשׁ בָּהּ הַיֹּפִי, הַנִּקָּיוֹן הַיָּם הַגָּדוֹל, הַבַּחוּרוֹ... וְלֹא סִיֵּם אֶת הַמִּלָּה, וְכִמְעַט נָפַל אַרְצָה !

וַתֹּאמֶר חֲבִיבָה: אַתָּה תִּמְצָא עוֹד כָּמוֹנִי ? עֲשִׁירִים בִּקְּשׁוּ אֶת יָדִי, אֲבָל לֹא חָלַמְתִּי עַל עֹשֶׁר, חָלַמְתִּי עַל חָכְמָה וְאֹשֶׁר .

חֲבִיבָה שִׁלְּמָה לְתַחֲנַת הַפַּיִס בְּעַד שְׁנֵי הַכַּרְטִיסִים שֶׁלָּהּ מִכַּסְפָּהּ הַפְּרָטִי וְלֹא רָצְתָה שֶׁמַּר מָתוֹק יְשַׁלֵּם, כִּי רָצְתָה לְשַׁלֵּם מִטִּרְחָתָהּ וּמֵעֲבוֹדָתָהּ, וְאוּלַי תִּזְכֶּה כִּי הָיָה לָהּ סָפֵק בְּכַסְפּוֹ שֶׁל מַר מָתוֹק וְחָשְׁבָה בְּלִבָּהּ שֶׁאִם מַר מָתוֹק יְשַׁלֵּם הִיא לֹא תִּזְכֶּה .

וַיַּגֵּד מַר מָתוֹק לַחֲבִיבָה: תִּשְׁמְעִי אֲנַחְנוּ נִרְאֶה מִי הוּא בַּעַל הַמַּזָּל מִשְּׁנֵינוּ וּמִי יַרְוִיחַ אֶת הַפְּרָס הַגָּדוֹל. אֲבָל יֵשׁ לִי הַרְגָּשָׁה שֶׁאֶקְרָא לָךְ בַּת הַמַּזָּל.  

וַתֹּאמֶר חֲבִיבָה: אוּלַי תִּקְרָא לִי מָרַת הַמַּזָּל !

וַיֹּאמֶר מַר מָתוֹק: לֹא חֲבִיבָה, זוֹ הִיא הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֲנַחְנוּ מְנַסִּים אֶת מַזָּלֵנוּ וּבִמְיֻחָד בְּמִפְעַל הַפַּיִס. אֲבָל מַר מָתוֹק נִרְאָה בּוֹכֶה כַּמָּה פְּעָמִים תַּחַת צִלּוֹ שֶׁל עֵץ חָרוּב שֶׁהוּא שְׂדֵה תְּעוּפָה לְצִפּוֹרִים, לְיַד תַּחֲנַת מִפְעַל הַפַּיִס בְּכַרְמֶל חֵיפָה וְשׁוֹמֵעַ לְצִיּוּץ הַתִּזְמֹרֶת. וְאַף אֶחָד לֹא יָדַע מַה הָיָה סוֹדוֹ בְּדִיּוּק וְלָמָּה הוּא הָיָה בּוֹכֶה. וַיָּשָׁר מַר מָתוֹק חָבִיב אֶת שִׁירוֹ אֲשֶׁר הָיָה שָׁר אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר שָׁנִים רַבּוֹת וּמֵאָז שֶׁחֲבִיבָה הָיְתָה יַלְדָּה, וְהוּא הוֹסִיף עָלָיו כַּמָּה חֲרוּזִים :

צָרִיךְ פַּיִס בַּחַיִּים

רַק לִבְנֵי הָעֲנִיִּים

גַּם הָעֲשִׁירִים קוֹנִים

וּמַה הֵם צְרִיכִים

הֵם לֹא טָרְחוּ בִּכְסָפִים!

חָבִיב וַחֲבִיבָה זוּג יוֹנִים

יִהְיוּ לָהֶם יְלָדִים יָפִים

 

וַתִּשְׁמַע חֲבִיבָה אֶת שִׁירוֹ שֶׁל מַר מָתוֹק וַתִּצְחַק בְּיָגוֹן!.

חֲבִיבָה לְבַדָּהּ בַּבַּיִת הַקָּטָן שֶׁלָּהּ כְּמִנְהָגָהּ וְלֹא תָּגוּר אֶלָּא בָּעִיר.

וְתֹאמַר בְּעַצְמָהּ: אֲנִי רוֹצָה לִפְתֹּחַ אֶת הָאָרוֹן הַקָּטָן הַיָּשָׁן הַזֶּה, כִּי אַף פַּעַם לֹא יָדַעְתִּי מַה יֵשׁ בְּתוֹכוֹ! וַתִּמְצָא חֲבִיבָה עֲרֵמָה שֶׁל נְיָרוֹת וַתֻּפְתַּע שֶׁכָּל הַנְּיָרוֹת הָיוּ כַּרְטִיסֵי לוֹטוֹ וּפַיִס, מֵאוֹת מֵאוֹת  וְכָל סוּג מְסֻדָּר לְבַדּוֹ, אֲבָל הַמּוּזָר בַּדָּבָר שֶׁיֵּשׁ נְיָר לָבָן תָּלוּשׁ מִמַּחְבֶּרֶת צִיּוּר וְכָתוּב עָלָיו: בִּישׁ מַזָּל, לֹא נוֹרָא, עַד יוֹם הַחֲתֻנָּה שֶׁלִּי!

וַיְּהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹּקֶר וַחֲבִיבָה נִמְצֵאת בְּבֵית חוֹלִים אֱלִישָׁע שֶׁבְּחֵיפָה בְּמַחְלֶקֶת יוֹלְדוֹת. וְהִיא יָדְעָה שֶׁשָּׁם יֵשׁ שֶׁקֶט וְנוֹף יָפֶה וְיָדַיִם נֶאֱמָנוֹת,  וְאֵין אַף אֶחָד לְיָדָהּ. הִיא הָיְתָה שְׂמֵחָה אֲבָל בּוֹכָה וְדִמְעוֹתֶיהָ זוֹלְגוֹת מֵעֵינֶיהָ. פָּנֶיהָ מְאִירוֹת כְּאוֹר הַבֹּקֶר, קוֹלָהּ נָמוּךְ עֲדִינָה וְלוֹחֶשֶׁת לָאֲחָיוֹת. תִּינוֹק כְּמַלְאָךְ בְּיָדֶיהָ, אָמְרוּ לָהּ הָאֲחָיוֹת  שֶׁהָעֹפֶר דּוֹמֶה לָהּ מְאוֹד, וְהִיא לֹא דִּבְּרָה מִלָּה אַחַת. לְמָחֳרָת בָּעֶרֶב לָקְחָה חֲבִיבָה אֶת הָעִתּוֹן 'מַעֲרִיב' שֶׁל יוֹם אֶתְמוֹל אֲשֶׁר שָׁכְחָה אוֹתוֹ הָאָחוֹת לוּסִי כְּשֶׁהָיְתָה לְיָדָהּ בַּחֶדֶר. וַתִּסְתַּכֵּל בָּעַמּוּד הָאַחֲרוֹן וַתִּקְרָא בְּתַחְתִּית הָעַמּוּד "אַלְמוֹנִי נִמְצָא שִׁכּוֹר וּבְלִי רוּחַ חַיִּים בְּתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת בָּעִיר חֵיפָה לְיַד תַּחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס". וּבְטֶרֶם עִיְּנָה בַּיְּדִיעָה וַתִּבְכֶּה חֲבִיבָה בִּמְרִירוּת .

וַתַּגֵּד: מַר מָתוֹק חָבִיב, לָמָּה עֲזַבְתַּנִי? אָמַרְתָּ לִי, אַתְּ בְּחִירַת לִבִּי, אַתְּ בַּת הַמַּזָּל, אֲבָל אֲנִי מָרַת הַמַּזָּל . בּוֹא תִּרְאֶה אֶת בִּנְךָ יְחִידְךָ, אֵיךְ נָתַתָּ לוֹ אֶת כָּל יָמֶיךָ הַבָּאִים, וּבְאוֹתוֹ יוֹם שֶׁנּוֹלַד, כַּמָּה אָהַבְתָּ אֶת יוֹם שְׁלִישִׁי? מֵאַהֲבָתְךָ נוֹלַד הַבֵּן בְּשַׁחַר  אוֹתוֹ יוֹם! לָמָּה לֹא רָאִיתָ אֶת יָפְיוֹ כִּיפִי יוֹסֵף הַצַּדִּיק!

אֲנִי מָרַת הַמַּזָּל

שָׁבַרְתִּי אֶת הַחֹק

אִמִּי אִם תִּשְׁאֵל

הָיָה יְגוֹנָהּ עָמֹק

לָמַדְתִּי, וְאָהַבְתִּי עָמָל

עָלֶיךָ הַשָּׁלוֹם, מַר מָתוֹק

 

וַתָּבֹא אֵלֶיהָ הָאָחוֹת וּשְׁמָהּ בְּשׂוֹרָה, וַתִּבְכֶּה אִתָּהּ וַתְּנַחֲמֶהָ.

חֲבִיבָה חִפְּשָׂה בְּאַרְנָקָהּ כְּדֵי לִמְצֹא מִסְפְּרֵי טֶלֶפוֹן. הִיא מָצְאָה שְׁנֵי נְיָרוֹת שֶׁשָּׁכְחָה אוֹתָם מִזְּמַן וּפָקְחָה עֵינֶיהָ כְּשֶׁרָאֲתָה נְיָר אֶחָד לוֹטוֹ וּנְיָר אֶחָד פַּיִס, וְרָשׁוּם עֲלֵיהֶם ..

וַתֹּאמֶר לָהּ הָאָחוֹת בְּשׂוֹרָה: אַל תִּטְרְחִי חֲבִיבָה, אֲנִי אֶעֱזֹר לָךְ. אַחֲרֵי כַּמָּה זְמַן חָזְרָה הָאָחוֹת מְמַהֶרֶת,  צוֹחֶקֶת וּמְנוֹפֶפֶת בְּיָדָהּ.

וַתֹּאמֶר הָאָחוֹת בְּשׂוֹרָה לַחֲבִיבָה: יְדִידָתִי, אוּלַי הַבְּשׂוֹרָה הַזּוֹ הִיא שֶׁלָּךְ.

וַתַּעֲנֶה חֲבִיבָה: אֵיזוֹ בְּשׂוֹרָה?

וַתַּגֵּד הָאָחוֹת בְּשׂוֹרָה: תִּשְׁמְעִי, בָּעִתּוֹן שֶׁהָיָה לְיָדֵךְ שֶׁשָּׁכְחָה אוֹתוֹ לוּסִי, קָרָאתִי בּוֹ הוֹדָעָה בָּעַמּוּד הָאַחֲרוֹן, שֶׁאוּלַי לֹא שַׂמְתָּ לֵב אֵלֶיהָ.

וַתֹּאמֶר חֲבִיבָה: ..הוֹדָעָה?! עַל מַה, וּמַה מְעַנְיֶנֶת אוֹתִי הַהוֹדָעָה הַזֹּאת?

וַתַּגֵּד הָאָחוֹת בְּשׂוֹרָה: הַהוֹדָעָה הִיא מִטַּעַם מִפְעַל הַפַּיִס, וְאוֹמֶרֶת:" תּוֹשָׁב מִן הַצָּפוֹן זָכָה בַּפְּרָס הָרִאשׁוֹן בַּלּוֹטוֹ וּבַפְּרָס הָרִאשׁוֹן בַּפַּיִס! עָלָיו לָגֶשֶׁת לְתַחֲנַת הַפַּיִס הַקְּרוֹבָה לוֹ כְּדֵי לְקַבֵּל אֶת הַפְּרָסִים שֶׁלּוֹ, לֹא יְאֻחַר מֵחֹדֶשׁ . "

הַמּוּזָר בַּהוֹדָעָה שֶׁהָיְתָה בָּעַמּוּד הָאַחֲרוֹן מִלְּמַעְלָה, וַחֲבִיבָה לֹא קָרְאָה אוֹתָהּ, וְלֹא שָׂמָה לֵב כִּי הָעִתּוֹן נָפַל מִיָּדָהּ אַחֲרֵי שֶׁהַצַּעַר עָטַף אוֹתָהּ. וַתַּחְזֹר הָאָחוֹת בְּשׂוֹרָה וּנְיָרוֹת הַפַּיִס שֶׁל חֲבִיבָה בְּיָדָהּ, וְהַבְּשׂוֹרָה הַמְּתוּקָה בְּפִיהָ.

וַתֵּדַע חֲבִיבָה שֶׁהִיא זָכְתָה בִּשְׁנֵי הַפְּרָסִים הָרֹאשָׁנִים בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, וּפַעַם רִאשׁוֹנָה הִיא נִסְּתָה אֶת מַזָּלָהּ.

נָכוֹן שֶׁהִיא שִׁלְּמָה סְכוּם קָטָן, אֲבָל מֵעֲמָלָהּ וּמִזֵּעָתָהּ. אֻמְלָלָה הִיא, אֲבָל עֲשִׁירָה בְּהַשְׂכָּלָתָהּ, בְּיָפְיָהּ, וּבְעֹשֶׁר הַכֶּסֶף שֶׁנָּפַל עָלֶיהָ לְפֶתַע. אֲבָל הָעֶצֶב לֹא מָשׁ מִלִּבָּהּ בִּגְלַל שֶׁאָבְדָה מַר מָתוֹק אֲשֶׁר קָשְׁרָה אֶת גּוֹרָלָהּ בּוֹ אֲבָל ה' לֹא שָׁכַח אוֹתָהּ וְלֹא יִשְׁכַּח אַף בֶּן אָדָם צָנוּעַ.

וַתִּבְכֶּה חֲבִיבָה וַתִּבְכֶּה אִתָּהּ הָאָחוֹת וַתְּחַבֵּק אוֹתָהּ. וַתָּבֹא לוּסִי וְכַמָּה אַחִים וַאֲחָיוֹת עִם כַּמָּה רוֹפְאִים וְרוֹפְאוֹת וַיִּבְכּוּ אִתָּהּ וַיְּנַחֲמוּהָ. הַתִּינוֹק הַנֶּחְמָד בְּיָדֶיהָ וְכֻלָּם הִסְתַּכְּלוּ עָלָיו.

וַיִּשְׁאֲלוּ אוֹתָהּ: מַה תִּקְרְאִי לָאָהוּב הַמֹּתֶק הַזֶּה?

וַתַּעֲנֶה חֲבִיבָה: אֶקְרָא לוֹ, בַּר מַזָּל חָבִיב. וַיִּשְׂמְחוּ וַיְּחַיְּכוּ, וַתְּחַיֵּךְ חֲבִיבָה!

וַתַּגֵּד: בָּרוּךְ אַתָּה ה', אִם נִשְׁכַּח לְהוֹדוֹת לְךָ, הָאֲבָנִים תְּדַבֵּרְנָה.

וַתִּקַּח חֲבִיבָה אֶת תִּינוֹקָהּ בְּיָדֶיהָ, הַכַּרְטִיס  שֶׁזָּכָה הִצְמִידָה אוֹתוֹ לְגוּפָהּ, וְהַכַּרְטִיס הַשֵּׁנִי הִצְמִידָה בַּעֲדִינוּת הָאֵם לְגוּף תִּינוֹקָהּ הָרַךְ, הַיָּפֶה וְהַדּוֹמֶה לְמַלְאָךְ וְהַיָּקָר אֶצְלָהּ מִכָּל הָעוֹלָם, וַתֶּעֱרַב שְׁנָתָהּ.

וּבַחֲלוֹמָהּ הַמַּר הַמָּתוֹק הָיְתָה שָׁרָה:

 

לֹא הֶאֱמַנְתִּי בַּחֲלוֹמוֹת

עָשְׁקוּ יָמִים וְלֵילוֹת

פֶּרַח! לֹא בְּכָל הָעוֹנוֹת

אָמְרוּ: לָהּ סְגֻלּוֹת יָפוֹת

הָיְתָה כּוֹכֶבֶת הַכַּלּוֹת

מִי הֵן כָּל הַמְּלָכוֹת?

כִּתְבוּנַת עֵינֶיהָ הַיְּרֻקּוֹת?

שאלות ונושאים למחקר על הסיפור

"מר מתוק חביב"

(לרמת חטי"ב, ועליונה)

1. דבר על הערכים בסיפור. מה הן הדמויות אשר מייצגות את ערכים אלה באופן ברור ובולט?

2. האם טוב לבה של חביבה היה לטובתה בסיפור או להפך? נמק!

3. מה השפיעה אווירת העיר והכפר על הדמויות.

4. איך מתאר הסופר את הכפר "נג'מת אסובח"? ואיך מתאר את העיר, על לשון ג'ומאנה?

5. מה מזכירים לך המקומות האלה בסיפור?  קריות חיפה, תחנת פייס, רחוב הנביאים בחיפה, ביה"ח אלישע בחיפה, רכבת חיפה, אוניברסיטת חיפה.

6. איזה גורם חזק יותר בסיפור: הסיפור או השיר? נמק!

7. קפה פינגווין בנהריה היווה מפנה בחיי חביבה. איך התפתחה העלילה אחר כך? נמק!

8. מה מזכירים לך השמות האלה בסיפור?  האחות בשורה, המורה יוסי, דני, הודא, רודי ובר מזל חביב.

9. תאר את הדמויות המשניות בסיפור. מי מהן הבולטת ביותר?

10. בסיפור מתואר מקרה או יותר של חשד. מי היה החושד? מי היה החשוד? מה היה החשד?

11. העתק מהסיפור את המשפט המתאר את מראה מר מתוק וחביבה בנשף הנישואין שהתקיים במסעדת אבו-כריסטו בעכו?

12. תאר את המאפיינים של דמות ג'ומאנה. מה היא מייצגת?

13. מה שם העיתון הנזכר בסיפור?  מה הוא הוסיף לעלילה, ואיך היה הסיפור מתפתח בלעדיו?

14. הבא שלוש דוגמאות מהסיפור המתארות את אורח החיים של מר מתוק.

15. האם ציפיותיו של מר מתוק נתגשמו? האם מצא את מה שביקש?

16. תאר שלושה מצבים או אירועים בסיפור שתורמים להבנת דמותה של חביבה.

17. תאר והסבר את הקונפליקט המרכזי בסיפור. כתוב על הגורמים לכך.

18. האם יש נקודת מפנה בסיפור שהשפיעה על גורל הדמויות? איך התפתחה העלילה אחרי המפנה?

19. איך מיוצגות עמדותיו של הסופר בסיפור?

20. איך מסייעת דמות משנה בנובלה בעיצוב עולמה ואישיותה של הדמות הראשית? הדגם !

21. איך מסייעת דמות משנה לייצוג עמדותיו של הסופר?

22. תאר את המקורות והמשאבים שהשפיעו על עלילת הסיפור, והסבר כיצד הם משתלבים בבניית משמעותו?

23. תאר את המשבר בסיפור, הגורמים לכך, ואיך התמודדה הדמות המרכזית עם המשבר?

24. תאר את שלבי הסיפור ואת סיומו.  

25. תאר את השפעת הזמן והמקום על מהלך העלילה.

26. האם מר מתוק העמיד פנים וכיסה את האמת? האם זה נושא מרכזי בסיפור?

27. האם יש ערכים בעולמה של חביבה? ובעולמו של מר מתוק?  מה ההבדלים?

28. תאר איך הסתיים הסיפור. האם ציפית לסיום כזה ,או היית מציע סיום אחר, ולמה?

29. איך התייחסה החברה למר מתוק, והאם זה השפיע על חייו? האם  הוא הביא על עצמו התייחסות זו ?

30. האם יש מצבים בסיפור שמעוררים צחוק? ומצבים שמעוררים בכי ויגון?

31. בסיפור יש שתי דמויות מרכזיות.  תאר אחת מהן במילים שלך, וציין תכונה בולטת  המאפיינת אותה. הדגם!

32. איך מתבטאות הערים היפות: נהריה, עכו, חיפה, ותל אביב בסיפור?

33. העתק את המלים המחורזות בשלושה שירים.

34. לאיזה סוג שירה תסווג את השירים בסיפור?

35. נתח שני שירים ועמוד על האופייני בשירת המשורר.

36. האם יש משקל אחיד לכל שיר? חריזה? במה נבדל מבנה השיר ממבנה שיר קלסי?

37. הצע כותרות לשלושה שירים.

38. אילו מילים בשירים מציינות תקווה, ייאוש, אהבה, טבע, פרדוקס, אופטימיות..?

39. כיצד מתוארת חביבה בשיר האחרון?

40. נסה לספר סיפור בצורת שיר!

41. האם אתה מוצא בשירים החלטות של הדמויות?   הבהר.

42. הסבר מהו הנושא ומהי עמדת הדובר מר מתוק באחד משיריו? הדגם את דבריך!

43. בסיפור יש שירים  המבטאים חוויות אישיות של צער, גאווה, בדידות, והרפתקנות.. הסבר מה הם. ציין והבא שלוש דוגמאות לדרכי העיצוב של חוויות.

44. השווה בין שני שירים על פי המבנה, והלשון הציורית.

45. דבר על רצף התמונות בשני שירים.

46. הסבר משמעויות סמליות בשני שירים.

47. הסבר את הקשר בין השירים לבין מבנה העלילה ומהלך הסיפור. האם לדעתך השירים תרמו לסיפור?

48. תאר את היסודות האלה בשירים לפי בחירתך:

השאלה , דימוי, האנשה, סמליות. האם הם תורמים למשמעות?   הדגם.

49. האם יש קטעי שירה ליריים בסיפור?

50. הבא מהשירים חמש דוגמאות ללשון נופל על לשון (צימוד), והסברם!

*************************************

תמה בעזרת השם