הַחֲסִידוֹת וְהַגְּדָיִים

סִפּוּרֵי גַּעְגּוּעִים

{אֲנִי אוֹהֵב קְרִיאָה כִּי הִיא מוֹעִילָה לִי, וּמְאִירָה אֶת
דַּרְכִּי, וּמַשְׁרָה בִּי אֲוִירַת עוֹלָם קָסוּם.}

ד"ר מוּנִיר מוּסָא

מַעֲשֶֹה בְּרוֹעֵה - צֹאן בְּשֵׁם אַמִיץ; שֶׁחַי בְּאֲחֻזָּה
הֲרָרִית.בּוֹקֶר הַשְׁכִּים לָצֵאת לַמַּרְעֶה. הָיָה מְנַגֵּן
בַּחֲלִיל הַנֶּחֹשֶׁת שֶׁלּוֹ לַחַן עָצוּב, בַּשָּׁעָה שֶׁהַצֹּאן
הִשְׁתּוֹבְבוּ. פַּעַם בָּאוּ הַחֲסִידוֹת…בְּלַהֲקָה גְּדוֹלָה
וְחָשְׁקוּ לְשַׂחֵק עִם הַגְּדָיִים, וְהָעוֹפוֹת הָאֲחֵרִים הִתְרַחֲקוּ מֵרוֹב פַּחַד, כִּי יָדְעוּ שֶׁהַחֲסִידוֹת אוֹכְלוֹת נְחָשִׁים.
אָמְרוּ הַגְּדָיִים: "אָמְנָם הַצֶּבַע שֶׁלָּנוּ שָׁחֹר וְשֶׁלָּכֶם
לָבָן, אַךְ לַמְרוֹת זֹאת נוּכַל לְשַׂחֵק יַחְדָּו." וְשָׁרוּ שִׁיר
יַחַד עִם הָעֵדֶר:
לָנוּ הָאוֹר, צְחוֹק הַטְּלָלִים
כָּל הַיְּקוּם אֹרַח מֵשָׁרִים
אָסִיף טָעִים, עוּד וְשִׁירִים
שָׂמְחוּ הַצֹּאן וְרָעוּ בְּשַׁלְוָה; אַךְ כַּאֲשֶׁר חָשׁוּ צִמָּאוֹן,
לֹא מָצְאוּ מַעְיַן הַמַּיִם. אָז עָפוּ הַחֲסִידוֹת אֶל עֵבֶר
אֲפִיקִים רְחוֹקִים וּמִלְּאוּ מַקּוֹרֵיהֶן מַיִם צְלוּלִים; חָזְרוּ
בְּנִפְנוּף כַּנִפְֵיהֶן הַגְּדוֹלוֹת, וּמִלְּאוּ אֶת הַפְּלָגִים
הַצְּחִיחִים מִתּוֹךְ מַקּוֹרֵיהֶן שָׁתוּ הַצֹּאן וְרָווּ, עַד
שֶׁעָבְרוּ לִרְעוֹת בַּמַּרְעֶה הַיָּרוֹק וְהַדָּשֵׁן, וְהִטּוּ אֹזֶן
לִצְלִילֵי הֶחָלִיל. אַךְ אֲבוֹי, לָבְשָׁה חֲסִידָה פְּזִיזָה אַחַת
עוֹר שֶׁל גְּדִי, וְחָזְרָה עִם הָעֵדֶר בְּדַרְכּוֹ אֶל הַדִּיר,
וְאָמְרָה בְּלִבָּהּ: "אֶחְטֹף טְלָאִים וּגְּדָיִים וְאֶמְכֹּר אוֹתָם,
וּבִתְמוּרָתָם אֶקְנֶה צְפַרְדֵּעִים וּנְחָשִׁים, כִּי אוֹתָם
אָהַבְתִּי!" אֲבָל כָּל מִי שֶׁיָּדַע כִּי הֵם גְּנוּבִים סֵרֵב
לִקְנוֹת אוֹתָם! בְּצָהֳרֵי אַחַד הַיָּמִים הַחַמִּים בָּאָה
הַחֲסִידָה הַמְּחֻפֶּשֶׂת אֶל הַמִּרְעֶה וְחִפְּשָׂ אֶת מְזוֹנָהּ
לַשָּׁוְא. כָּךְ שֶׁכַּאֲשֶׁר צָבַט בָּהּ הָרָעָב לֹא נוֹתַר לָהּ
אֶלָּא לִבְכּוֹת. הָרוֹעֶה אַמִּיץ שָׁמַע אֶת קוֹל בִּכְיָהּ וְאָמַר
לָהּ: "אֶפְרוֹחַיִךְ אֵלֶּה יִשָּׁאֲרוּ אֶצְלִי, וְלֹא תְּקַבְּלִי
אוֹתָם אֶלָּא אִם כֵּן תּוֹדִי בְּאַשְׁמָתֵךְ וְתַחְזִירִי אוֹתָם; אָז
אֲשַׁחְרְרֵךְ גַּם אַתְּ.
הַחֲסִידָה הֶחֱזִירָה אֶת הַטְּלָאִים וְהַגְּדָיִים אֶל הָרוֹעֶה
אַמִּיץ, עָמְדָה מוּלוֹ, וְהִרְכִּינָה אֶת ראשָׁהּ מִתּוֹךְ
חֲרָטַת-אֱמֶת; נוֹשֵׂאת אֶת אֶפְרוֹחֶיהָ עַל גַּבָּה הִיא עָפָה
לְדַרְכָּהּ וְהִתְנַחֲמָה. הָרוֹעֶה אַמִּיץ הִתְבּוֹנֵן בָּהּ וְאָמַר:
כָּל הַלּוֹקֵחַ דָּבָר לֹא-לוֹ גַּנָּב יִקָּרֵא