הַלִּוְיָתָן וְהַשַּׁלְדָּג

סִפּוּרֵי גַּעְגּוּעִים                                                                        

ד"ר מוּנִיר מוּסָא

הַלִּוְיָתָן וְהַשַּׁלְדָּג

סִפּוּרֵי גַּעְגּוּעִים                                                                        

ד"ר מוּנִיר מוּסָא

 
הַלִּוְיְתָנִים אוֹהֲבִים אֶת הַיָּם, הוּא בֵּיתָם הַחַם מֵאָז וּמִתָּמִיד. מַאֲכָלָם דָּגִים וְכָל חַיּוֹת הַיָּם. יֵשׁ לָהֶם סְנַפִּירִים, כְּמוֹ לַדָּגִים, וְשִׁנֵּיהֶם דּוֹמוֹת לְמַסּוֹר. מַעֲשֶׂה בְּלִוְיָתָן שֶׁאָהַב לְהִתְקָרֵב אֶל הַחוֹף. פַּעַם, רָאָה אוֹתוֹ דַּיָּג בְּשֵׁם נַגָּן כְּשֶׁהוּא טוֹרֵף עוֹפוֹת, כִּי לֹא מָצָא דָּגִים. וּלְנַגָּן הָיָה חָבֵר מִקֶּרֶב                                                       הָעוֹפוֹת, הוּא שַׁלְדָּג. הַשַּׁלְדָּג צָד וְאָכַל דָּגִים קְטַנִּים וְגַם צְפַרְדֵּעִים וְחַרְגּוֹלִים וְאַרְבֶּה. אָמַר נַגָּן לַחֲבֵרוֹ
הַשַּׁלְדָּג: " זֶה יָמִים אֲחָדִים שֶׁחַכָּתִי לֹא תָּפְסָה           דָּגִים, לַמְרוֹת שֶׁשַּׁרְתִּי לָהֶם. הַאִם תַּסְכִּים לָצוּד         לִי, כִּי הֲרֵי יָדוּעַ כַּמָּה אַתָּה זָרִיז"? הַשַּׁלְדָּג הַיָּפֶה וְהַסַּסְגּוֹנִי עָף לוֹ אֶל גַּל גָּדוֹל וַעֲמוּס דָּגִים. הוּא תָּפַס אוֹתָם בְּמַקּוֹרוֹ הַמַּלְבֵּנִי וְהֶחָזָק, עַד שֶׁשָּׁב אֶל נַגָּן וּמִלֵּא אֶת סַלָּיו. וְעָכְשָׁו הִזְהִיר אוֹתוֹ נַגָּן מִפְּנֵי הַלִּוְיָתָן. אֲבָלָ אָמַר לוֹ הַשַּׁלְדָּג: "אֲנִי הוֹלֵךְ לִצְלֹל בַּיָּם; אָנָּא שְׁמֹר לִי עַל שִׁבְעַת גּוֹזָלַי הַנִּמְצָאִים בִּנְקִיקֵי הַסְּלָעִים
שֶׁלְּיָדְךָ." נָד נַגָּן בְּראשׁוֹ סִימָן לְהַסְכָּמָתוֹ.
הַשַּׁלְדָּג תָּפַס לוֹ דָּג גָּדוֹל, אֲבָל, הַדָּג הֶחְלִיק מִתּוֹךְ מַקּוֹרוֹ, וְסָחַב אוֹתוֹ לְמַטָּה, יָשָׁר אֶל בֵּין שִׁנִּי הַלִּוְיָתָן! אָמַר הַשַּׁלְדָּג לַלִּוְיָתָן: "אֲנִי לֹא אַשְׂבִּיעַ אוֹתְךָ, אַךְ מוּכָן אֲנִי לְהוֹבִיל אוֹתְךָ אֶל מַיִם עֲשִׁירִים בִּדְגֵי קָרְפְּיוֹן." הַלִּוְיָתָן שָׂחָה עַד שֶׁעָלָה עַל הַסְּלָעִים, וְאָז קָרָא לוֹ הַשַּׁלְדָּג: "תִּסְתַּכֵּל, דָּג גָּדוֹל!" "אֲנִי לֹא רוֹאֶה," עָנָה הַלִּוְיָתָן; וְאָז הַשַּׁלְדָּג הִצִּיעַ: "תֵּן לִי לַעֲמֹד עַל אַפְּךָ, וְתִּסְתַּכֵּל לְאָן שֶׁאֲנִי
מִסְתַּכֵּל." פִּתְאוֹם צָרַח הַלִּוְיָתָן "רָאִיתִי!" -- וּבוֹ
בָּרֶגַע הִמְרִיא הַשַּׁלְדָּג, כְּשֶׁהוּא מֵנִיף כְּנָפָיו
הַגְּדוֹלוֹת וְשָׁר:

צַיָּד נֶחְמָד, יְדִיד הַיַּמִּים
אָצוּד לְךָ הַרְבֵּה דָּגִים
אָהַבְתִּי חַרְגּוֹל וְגַם צְפַרְדֵּיעַ
אַךְ בְלִי עֶזְרָתְךָ הָיִיתִי טוֹבֵעַ

נַגָּן הִקִּיף אֶת הַלִּוְיָתָן בְּמִכְמֹרֶת וְאָמַר לוֹ: "תַּבְטִיחַ לִי שֶׁלֹּא תַּזִּיק עוֹד לָעוֹפוֹת, וְלֹא תִּתְקָרֵב עוֹד לחוֹף;
תַּבְטִיחַ, וַאֲנִי אֲשַׁחְרֵר אוֹתְךָ." דִּמְעוֹת-כָּזָב זָלְגוּ
מֵעֵינֵי הַלִּוְיָתָן, וְהוּא צָלַל אֶל מַעֲמַקֵּי הַיָּם!

*
אֵין מְנִיחִים לַתָּקִיף לַעֲשׁוֹק אֶת הַחַלָּשׁ! יֵשׁ מִי שֶׁיָּבֹא לַהֲגַנָּתוֹ.
אַל תַּזִּיק לַזּוּלָת: תִהְיֶה לוֹ חָבֵר.